Kriya Yoga סדהנה סדנה ☀️🌙

פורושה ופרקריטי! התודעה הנצחית והחומר המשתנה 🌱 במסגרת פילוסופיית הסאנקיה, חלק א': האם היקום באמת מחולק בין התודעה הנצחית לבין החומר המשתנה? היוגים הקדומים כינו את שני העקרונות הללו פורושה ופרקריטי. אלו הם מושגים הלקוחים מפילוסופיית הסאנקיה (Sāṅkhya), אחת מששת הדרשנות הפילוסופיות הקלאסיות של הודו. (להרחבה על מקורותיה, מומלץ לעיין בפוסט על   ההיסטוריה של היוגה )  ולפני שנתחיל לחקור על המשמעות העמוקה של פורושה ופרקריטי, אולי כדאי להתעכב לרגע על המושג "התודעה הנצחית" . אלו שתי מילים גדולות, חובקות יקום. לכן כדאי שנתחיל בקטן. קודם במהו המצב התודעתי האישי שלנו. אז ​ניתן לחלק את מדרג הצרכים האנושיים לשלוש רמות: הרמה הבסיסית ביותר עוסקת בצרכים הפיזיים שלנו, השנייה, בצרכים הנפשיים והרגשיים, והשלישית, בצרכים הרוחניים.  חשוב להדגיש שהרמה הרוחנית אינה קשורה בהכרח לדת או לריטואל, כפי שלעיתים נוטים לחשוב. ​הצרכים הרוחניים שלנו הם אלו המבקשים למצוא טעם עמוק יותר לקיום, מעבר לסיפוקי הגוף ההכרחיים או להנאות הנפשיות והאינטלקטואליות, שגם להן מקום חשוב בהתפתחותנו. ​ כאשר אנו מדברים על ...

מהם בדיוק פורושה ופרקריטי, ומה מערכת היחסים ביניהם? 🌱      במסגרת פילוסופיית הסאנקיה, חלק ב': בפוסט הקודם (לעיון לחצו על: יוגה ופילוסופיה, מהי התודעה הנצחית? ) הועלתה השאלה: האם ללא פרקריטי, המייצגת את המשתנה, יכול להתקיים פורושה, המייצג את היציב? ולהפך? אז קודם, לגבי התשובה: המסורת אומרת שהשניים לא יכולים להתקיים זה בלא זה! ללא פרקריטי, פורושה היה נשאר נצחי, אך חסר ביטוי, ללא אפשרות לחוויה, תנועה או גילוי. ללא פורושה, פרקריטי הייתה נותרת כחומר גולמי חסר מודעות, ככוח שאין לו עדות, שאין מי שיחווה את ההתגלות שלה. ​וכדי להבין לעומק את מערכת היחסים הזו , נחקור כל אחד מהם בנפרד. ונראה שיהיה קל יותר להבין את פורושה (ה'עד', או 'התודעה הנצחית') אם נבחן קודם את ניגודו: העיקרון שמחובר הרבה יותר לקרקע 😉 הטבע, או בסנסקריט, פרקריטי . ​(לתקציר מהיכן מגיעה הסאנקיה, כנסו ל ההיסטוריה של היוגה וחפשו בין ששת הדרשנות את פילוסופיית הסאנקיה Sāṅkhya). כאשר לומדים את פילוסופיית הסאנקיה, למשל באסכולות כמו יוגה או רפואה הודית (איורוודה), מקובל להתייחס לפרקריטי בפשטות כאל "הטבע...

כיצד נולד הסבל, השתקפות הפורושה בפרקריטי 🌱  במסגרת פילוסופיית הסאנקיה חלק ג': אז לאחר שנגענו מעט בחקירה של מהם התודעה הנצחית והחומר המשתנה , אנו מגיעים כעת למפגש ביניהם, ומה למעשה הוא מוליד. ​בפוסטים הקודמים חקרנו את המשמעות של מהו המצב התודעתי לעומת המצב הפיזי מנטלי. ניסינו להבין את מהות המחשבה ביחס לאובייקטים מסביב. ובעזרת כתבי הסאנקיה, (לתקציר מהיכן מגיעה פילוסופיית הסאנקיה, כנסו: לההיסטוריה של היוגה ) גילנו שלמשל החומר שממנו עשוי כיסא 🪑 במהותו הוא אותו החומר שממנה עשויה המחשבה.  קישור לפוסט הקודם:  יוגה ופילוסופיה, מהות החומר המשתנה... אז לפני שניגש לפסוק הראשון של ה"סאנקיה קאריקה" אשר מדבר על שלושת גורמי הסבל 😳 הראשוניים ( Duḥkha Traya ), נעשה קודם חזרה כללית על ההגדרות של הפורושה והפרקריטי: ​ הפורושה (Puruṣha) הינו המודעות הטהורה; הוא לא נולד, לא מת, ולא משתנה. הוא אינו פועל, אינו מתפתח, אינו "עושה"... הוא רק עד, עד להתרחשויות, עד לתנועה של הפרקריטי. פטנג'לי (יוגה סוטרה) קורא לפורושה Draṣṭā  כלומר: " הרואה ", והסאנקיה אומרת שהוא חסר פע...

ומה מקור התרגול הזה? קריה יוגה, תרגול הפעולה הפנימית ושורשיו העמוקים:   רבים מכירים את אוטוביוגרפיה של יוגי הספר המופלא מלא התובנות שפרמהנסה יוגּאננדה הציג בפני העולם, ובו פגשנו אולי לראשונה את קריה יוגה ואת שרשרת מוריו. אך התרגול עצמו קדום בהרבה, ואינו מוגבל לשושלת אחת. מהי "פעולה פנימית"? בחיי היום יום אנו פועלים דרך חושים ומחשבה. רואים, מנתחים, מגיבים.  אך בתרגול הקריה ("פעולה") יוגה אנו מפנים את המבט פנימה לראות את גאות ההרהורים ברגע לידתם, להתבונן בהם כאובייקטים חולפים ולשחרר את האנרגיה הכרוכה בהם.   ובכך מתרחש טיהור הפעולה הפנימית! והאנרגיה שנחסכה ממחשבות עודפות מתמירה את ההוויה, מפיגה סבל ומפנה בנו מקום ומספיק אנרגיה לחקירה. כבר בכתבים העתיקים כב"בהגווד גיטה" יש רמיזות לקריה יוגה... ופאטנג’לי מציג בסוטרותיו את קריה יוגה כצירוף של טאפס (נחישות), סוַדְהְיַיה (למידה עצמית), ואִישְׁוַרַה פְּרַנִידְהַאנַה (התמסרות למוחלט) שלושה כיווני פעולה המתלכדים בתוך המדיטציה.  השרשרת הרוחנית של יוגאננדה: לפי המסורת של פרמהנסה יוגאננדה,  קריה יוגה הוחייתה מחדש במאה ה...

האם יוגה יכולה לשחרר תכנים שמודחקים בתוכנו? האם יוגה יכולה להאיר אזורים אפלים במעמקי ההכרה?   אז התשובה היא כן, בתנאי שהתרגול נעשה בכוונה ובדרך הנכונה. מעבר להשפעתה המיטיבה על מערכת העצבים, לאיזון הגוף ולרפואה מונעת, היוגה, ובפרט "קריה יוגה", מהווה שער פנימי אל ההכרה הנסתרת. שער זה נפתח במיוחד מתוך מצבי תודעה גבוהים יותר, אליהם ניתן להגיע במהלך התרגול. אז מהו התת מודע על פי היוגה? היוגה הקלאסית, כפי שניסח פטנג'לי ביוגה סוטרות, מדברת על התפיסה או ההכרה במובנה הרחב (צ'יטה), כמרחב שבו מתרחשות תנודות המחשבה (וריטיס) מסוגים שונים: זיכרון, דמיון, שינה, ידע שגוי ותפיסה נכונה. ובתוך ה"צ'יטה" שוכנים גם הסמסקרות, רשמי העבר, הרגלים, דפוסים מנטליים ואנרגטיים שהוטבעו כתוצאה מפעולות, מחשבות או חוויות. סמסקרה אינה רק זיכרון, אלא גם נטייה לפעולה (ואסנה). במובן זה, הסמסקרות הן החומר הגולמי שממנו עשוי התת מודע. התרגול ככלי לגילוי ושחרור: אז כאשר אנו מתרגלים יוגה באופן עמוק, בין אם דרך אסנות (תנוחות), פראניאמה (תרגילי נשימה), מדיטציה או תרגול "קריה" (מומלץ לעיין ...

פתיח למסע חקירה פנימי דרך שורשי היוגה וכתבי המקור. היוגה המודרנית, על שלל התנוחות והתרגולים הפיזיים שלה, היא רק ניצן, פרח אחרון שצמח על עץ עתיק שורשים. בכדי להבין את היוגה לעומק, יש להקשיב לאדמה שממנה עלתה... לפני כתבים ושיטות, בני האדם חיו בקשר עמוק למחזורי הטבע. ומתוך פשטות חיים זו, בצפון הודו, החלה להתגבש התרבות הרוחנית הוודית, תרבות של הקשבה, טקסים ושאלות קיומיות. תחנות מרכזיות במסע ההיסטורי של היוגה: * התקופה הוודית (1500–500 לפנה״ס): הוודות, ובמיוחד הריג־וודה, היו אוספי שירה מקודשים שהועברו בעל-פה. וכאן נולדו מושגים כמו "רטה" (חוק טבע וסדר קוסמי) והבנת הקשר בין האדם לבריאה. זו הייתה תחילת החיפוש אחר אמת קיומית, עוד לפני פילוסופיה שיטתית. * האופנישדות (800–200 לפנה״ס): מתוך הוודות צמחו האופנישדות, כתבים פילוסופיים-מדיטטיביים.  וכאן כבר הופיעה השאיפה לשחרור מ"סמסרה" (מעגל הלידה והמוות), ונוסחו הרעיונות המרכזיים של "אטמן" (האני הפנימי) ו"ברהמן" (המציאות העליונה). תחילתה של הפילוסופיה לחקירה ישירה של העצמי והיקום. הדרשנות: מסגרות פילוסופיות להב...

מהי המערכת האנרגטית, מאיזה חומר היא עשויה 😉 והיכן היא נמצאת, האם היא בתוך בגוף!?  אז על פי ביאורים מהכתבים היוגיים, אנחנו לא רואים באמת את הצ'אקרות או את המערכת האנרגטית...כמו שהעיניים לא רואות את הכוכבים באור היום. פשוט האור החיצוני חזק מדי. במשל זה...הכוכבים ☆ מייצגים את הצ'קרות 🧘‍♂️ ומה שמייצג את האור החיצוני שמסתיר את הכוכבים ~ זה רעש ההכרה. אחת השגיאות הנפוצות שלעתים מתרחשות, זה לומר לדוגמה שמרכזי האנרגיה שלנו נמצאים בתוך הגוף.   אז לא! המערכת האנרגטית והצ'אקרות שנמצאות בהן, לא נמצאות בגוף הפיזי! הן נמצאות בשדה שבסנסרקיט נקרא "פראנה מאיה קושה". ולצורך העניין נפרט בקצרה: ע"פ הכתבים היוגיים, יש חמש מעטפות אשר מרכיבות אותנו, והן: אנא מאיה קושה אנא - זה אוכל, מאיה - זה אשליה, וקושה - זה מימד...כלומר, מעטפת זו היא החיצונית שלנו, החלק החיצוני של ההכרה והתפיסה, מה שנקרא, מימד האשליה של גוף האוכל. לאחריה מגיעה מעטפת מעודנת יותר, שלא נמצאת בגוף האוכל, אלא למעשה מפעילה אותו, אשר נקראת: פראנה מאיה קושה   וזה השדה האנרגטי שלנו! אשר בו נמצאים ה"נאדים" המע...

     בעולם הזה, ההכרה שלנו היא זירה סואנת. מחשבות רודפות מחשבות בזרם בלתי פוסק.  דאגות מהעתיד, חרטות על העבר, תכנונים...  זיכרונות ופרשנויות. ואנו שרויים בתוך הרוטינה הזאת, עד כדי כך שלרוב איננו מבחינים בקיומה, ומאמינים שהיא היא המציאות.  אך היוגה, בתורתה העתיקה, מציעה לנו מפה עדינה ורבת עוצמה לגילוי של אי של שקט בתוך האוקיינוס הסוער הזה,  המרווח שבין מחשבה לנשימה: הרגע החמקמק, שבו מחשבה אחת הסתיימה והבאה אחריה טרם החלה. זהו המקום שבו אנו חדלים להיות עבדים לתגובות האוטומטיות שלנו וזוכים להצצה אל החופש האמיתי, החופש לבחור . היוגה אינה שואפת למחוק את המחשבות, אלא להאיר את המרווחים שביניהן, ולהפוך אותם למקום המפלט והעוצמה שלנו. הנשימה כשער אל ההוויה: המחשבות שלנו נודדות ללא הרף בין עבר לעתיד, אך הנשימה מתרחשת תמיד ברגע הזה, בהווה. איננו יכולים לנשום את נשימת האתמול או את נשימת המחר . עובדה פשוטה זו הופכת את הנשימה לעוגן שלנו לרגע הנוכחי. בפילוסופיה של היוגה, תרגול הפראניאמה (שליטה באנרגיית החיים דרך הנשימה) הוא המפתח לגישור בין הגוף הגשמי לתודעה.   ...

על התסכול האנושי מהעדר משמעות: הריקנות אינה מחלה . היא לא חריגה ולא סימן לשיבוש... אולי להפך, הריקנות היא חלק בלתי נפרד מהאדם. אך דווקא משום שהיא כל כך עמוקה ונוכחת, מעטים מסוגלים לשהות בתוכה מבלי לברוח. ברוב המקרים, האדם לא יודע מה לעשות עם הריק. מאז ומתמיד חיפש האדם תוכן. הוא מבקש לדעת "לשם מה", למצוא משמעות, תחושת יעד, מסגרת שתיתן לו טעם לשגרה. והתוכן הזה יכול להיות רוחני, מוסרי, רגשי או פשוט טכני... עבודה, משפחה, סדר יום. אבל כשמשהו מהשגרה קצת משתבש , או כשמתגלה שמה שחשבנו שייתן מענה לא ממלא באמת, אז מופיע הריק... ולעיתים זה כמו שקט צורם, או כמו חלל שנפער בין הדמות למראה. וכשאין תוכן, או כשזה שאחזנו בו התגלה כאשליה, צף הכאב. וכשצף הכאב, מופיעה התגובה האנושית הכמעט אוטומטית, בריחה כלפי חוץ, אל התמכרויות כהסחות דעת... רעשים, ריגושים. וזה טבעי 🙏 רק שזה מצב שחופן בתוכו לעיתים גם דיכאונות, חרדות או אובדן רצון לחיות. וזאת כי לרוב לא ניתנה לנו ההכנה מילדות, אנו מוזנים באשליה שיש פשר ידוע, יעד ברור, סיפוק מוחשי וקרוב. אנחנו גדלים בציפייה שהחיים יינתנו לנו עם הוראות שימוש, עם הבט...

אז לצורך המחשה בעניין הפשטה תודעתית...  ניקח לדוגמה את עניין הדמות:   שהרי בראש ובראשונה, אנו מזהים את עצמנו במראה (בד"כ)...ולעתים נשאלת שאלה תמוהה, שאלה שאני נוטה לשאול תלמידים לפעמים, אם זיהינו את עצמנו במראה, אז למה אנו צריכים לחזור אליה שוב ושוב, לפחות איזה פעם פעמיים ביום או יותר (תלוי)...  האם כבר שכחנו איך אנו נראים?   או שאולי יש שם משהו בלתי נתפס! שבכל פעם שאנו מתבוננים בו, אנו מזהים אותו שוב 🤔 מחדש, כביכול. אז בכתבי היוגה קריה (מוזמנים לעיין ב: אז מה זה "קריה יוגה" 💗 ) מסבירים שהתודעה עצמה אם ננסה לתפוס בה דבר מה, אין לה צורה כמו שאנו מכירים, כי צורה מגדירה לנו החשיבה עצמה כאשר אנו מנסים לתפוס משהו בחושים. על כן, במהותה , הדמות הנתפסת במראה משתנה כל הזמן, ולכן אנו חוזרים אליה שוב ושוב, נאחזים בשולי בגדיה או בחיטוב החברתי שהיא מייצרת לנו.  שהרי הדמות מתעצבת מתוך המפגש עם החברה שמולה אנו מציגים אותה, ולכן משתנה כל הזמן. וכך, ברגעים החולפים בחיינו, אנו מוצאים עצמנו רודפים אחר הדמות שמשתקפת אלינו מבחוץ במראה... ונדמה לנו שהחיים נמצאים בה ולא בנו. בר...

האם קיומנו תלוי בזיכרון? האם כל מה שאנחנו... האישיות, הרגשות, החלומות, אובד ונמוג עם השכחה? במוקד החקירה הזה, אנו נוגעים בשאלה העדינה והעמוקה של המשכיות התודעה מעבר לקיום הגלוי, ומבקשים להביט פנימה לתוך ההכרה האנושית. כמה פלאי הוא הדחף האנושי להרגיש שמישהו רואה אותנו, ששם לב. בתוך גוף קטן, בתוך מסגרת חיים אישית, אנחנו קולטים את העולם כולו, כאילו הכול נשפך פנימה. אבל אולי, זהו האגו שמבקש להיראות, אותו צד בתוכנו שנבנה מתוך זיכרונות, חוויות, שם וזהות. לפני מותה, אמי ביקשה ממני שלא אשכח אותה. ואני מוצאת את עצמי מהרהרת... כמה אינספור שמות נשכחו עם הזמן, אני, כמובן, לא שכחתי אותה. אבל אני תוהה: האם היא זכרה את עצמה, כשנשמתה נפרדה מהגוף ונסחפה למרחבים אחרים? האם נותר ממנה משהו מעבר למה שאנחנו יכולים לתפוס? נראה כי אחד הפחדים האנושיים השורשיים הוא הפחד להישכח אולי לא הפחד הגדול מכולם, אך בהחלט מהמהותיים שבהם. הפחד להיעלם לא רק מן העולם, אלא גם מן הזיכרון, ואפילו מעצמנו. המסורות הרוחניות ובעיקר דרך היוגה, מדברות על המשכיות הנשמה. כתבים עתיקים מתארים את גלגול הנשמות, את המסע שמעבר למוות. הברדו ש...

אז מהו הבית האמיתי? בעולם יש הרבה בתים אשר נבנים על גבי בתים, ובתוכם קירות שמסתירים אנשים.  ויש גם גג שמגן מפני מזג אוויר טורדני, כמו רוחות וגשמים. כורסה או כיסא 🪑 מיטה רכה. ואולי אפילו יש מקום ישיבה שניתן לצפות ממנו אל שמיים פרטיים ואינסופיים 🏝... אך ממבט עמוק יותר, כל הבתים כולם, לכשעצמם, אילולא האפיון שלנו, או מה שאנו קוראים לו "דקורציה", היו שלדים עירומים וחשופים של קירות ומרצפות, ללא רוח חיים או צורה ממשית. וביוגה אנו מגלים שמקום הבית האמיתי שלנו נמצא מבפנים. הכוונה היא שאם אנו הולכים מעבר להיצמדות ולתפיסת החושים החיצונית, נגלה בתוכנו את המהות, כלומר את הנוכחות ואת הצורה הפנימית שלנו. ובזמנים שאיננו מודעים או נצמדים יותר לתפיסה החיצונית (מחשבות, התנהגות), נסבול מחוסר העומק, מהשטחיות ומהקליפה! או במילים פשוטות... מהריקנות ומחוסר התכלית. תרגול היוגה מלמד אותנו לא לאחוז במה שמספק תחושת קביעות רגעית, אלא להתייצב מול הריקות שמהן כל זה נבנה. לא כדי לברוח מהעולם, אלא כדי לראות אותו כפי שהוא, תנועה של תפיסה: פרשנות, הקשרים, הרגלים. וכשהתודעה מפסיקה להיאחז, אפילו לרגע, משהו קור...

כולנו מרגישים לעתים את הרגעים שבהם נדמה לנו שאנו נוגעים במשהו יוצא דופן... כמו ההרגשה שאין באמת זמן או שהוא כמו שעון מקולקל שלא פועל בדיוק בסדר לינארי 🕓🕣 או שהמקום שאנו נמצאים בו, לא כזה ברור ומובן מאליו. לצערנו לרוב...זיהוי מעין זה מתרחש בעתות משבר, כמו חולי חלילה, או במצבי מציאות קיצוניים, כאשר כל מה שמסביב טיפה משתבש או משתנה... האדם מגלה את התפאורה של המציאות במערומיה, ובה השתקפות למשהו עמוק יותר, אשר אינו ניתן באמת למדידה...ובעיקר הוא מגלה, שמשהו כאן לא בסדר בהגדרות המציאות הרגילה...ושיש משהו ענק ועצום ממדים שמתחבא מאחורי הקלעים. הרי לא יתכן שעם ראש כזה ומוח כזה, נועדנו להסתכל כל היום על מסכים או לבהות... להזיז את הראש ימינה שמאלה, לזהות חפצים, מבלי לחקור מהי ישותנו הפנימית.  הרי כל הגדרה שננסה להיאחז בה, בסופה תתבהר כהשתקפות של דבר מה עמוק יותר, אשר אינו ניתן לאחיזה. החפץ שאנו מזהים, למעשה, הינו צורה במחשבה...ובמהותה צורה זו חלולה וחולפת...ולכן לעולם אנו לא באמת מרגישים מסופקים... אומרים חכמים, המהות אינה ניתנת להגדרה, כי היא עצמה ההכרה שמגדירה! היא הרא...

או היכן נגמר? אז באמת...אם בוחנים 🤔 את השאלה ברמה הלוגית, האין סוף, מעצם טבעו, אינו מתחיל. התחלה שייכת למה שיש לו גבול, קו התחלה וקו סיום. אבל אין סוף, בהגדרה, אינו תחום, ולכן לא יכול להיות לו "מקום התחלה". השאלה "מהיכן מתחיל האין סוף?" דומה לשאלה "היכן מסתיים המעגל?" היא מעוררת את ההכרה לשחרר את הרצון לאחוז בנקודת התחלה לינארית...למעשה 😉 ניתן לומר שזאת שאלת זן אשר עליה ניתן למדוט שנים רבות או להרהר...  ומזל שבאתר זה אנו חוקרים את המציאות  דרך כלים פנימיים, ולא חיצוניים כמו שנעשה במדע, כאשר העכבר לניסיונות הוא אנחנו החוקרים את תודעתנו דרך התרגול 💗 אז לגבי האין סוף, היכן הוא מתחיל? ☺️  אולי היכן שהוא נגמר...ואולי תשובות מתחכמות כאלו או אחרות, מבטאות את הרצון לדעת את הכל דרך השכל. אך כאשר תנוח הדעת מהניסיון להגדיר, להבין ולשלוט, יתכן שייפתח פתח לאין סוף מתוך פיתוח הקשב הפנימי. בכתבי היוגה מדברים על כך שהאין סוף הוא המצב המקורי "סאט צ'יט אננדה" דרגת קיום של תודעה טהורה: סאט - אמת, צ'יט - תפיסה, אננדה - bliss הרמוניה ושלווה אשר אינם מושפ...

  כאשר אתה יוצא למסע...כדאי תמיד לבדוק שהקרקע מוצקה 🌴🌥 לכן חשוב שהרגליים והגוף יהיו מורגשים בכל צעד ונשימה.  במסע אתה לא חייב ללבוש ארשת פנים גם אם אתה נתקל במישהו...אתה חופשי ויכול ללכת הרחק, לבדוק אם יש זמן נוסף מבעד לדקות...לחקור את הכתמים שנמצאים בין דקויות. במסע...אתה זר ואינו מוכר, ואולי אתה מיותר, או שלא, אבל גם ככה אין כל כך למי... אתה חי ונושם בזכות עצמך, בלי דמות, בלי תעודת הוקרה וכותב את אשר בליבך. ואם מישהו ישאל אותך היכן אתה נמצא, תגיד שאתה נמצא בתוך הגוף. במסע אתה לא ממהר כי אין באמת לאן, ויום אחד אתה מגלה שבאמת לא הלכת לשום מקום...ובטח שלא לאיבוד. ולא משנה לכמה מסעות יצאת והרבה ראית... ושמעת אולי אפילו מאוזניים אחרות. אין לקחת את זה כמו שזה, או לחשוב שזה זה, כי אולי זה משהו אחר, אתה זר ואינו מוכר, חסר צורה הולך... ואם מישהו ישאל אותך היכן אתה נמצא, תגיד שאתה נמצא פה עכשיו, ושלא היית פה מעולם... כי רק עכשיו הגעת. אשמח  לתגובות   או לשאלות על התכנים   ✍️   להזמנה לסדנה ולשיעורים חיים:   ללחוץ כאן! לוואטסאפ כאן:     לפייסבוק...