יוגה והמרווח בין המחשבה לנשימה 👌
הרגע החמקמק, שבו מחשבה אחת הסתיימה והבאה אחריה טרם החלה. זהו המקום שבו אנו חדלים להיות עבדים לתגובות האוטומטיות שלנו וזוכים להצצה אל החופש האמיתי, החופש לבחור. היוגה אינה שואפת למחוק את המחשבות, אלא להאיר את המרווחים שביניהן, ולהפוך אותם למקום המפלט והעוצמה שלנו.
הנשימה כשער אל ההוויה:
המחשבות שלנו נודדות ללא הרף בין עבר לעתיד, אך הנשימה מתרחשת תמיד ברגע הזה, בהווה. איננו יכולים לנשום את נשימת האתמול או את נשימת המחר. עובדה פשוטה זו הופכת את הנשימה לעוגן שלנו לרגע הנוכחי.
בפילוסופיה של היוגה, תרגול הפראניאמה (שליטה באנרגיית החיים דרך הנשימה) הוא המפתח לגישור בין הגוף הגשמי לתודעה. כאשר אנו מתחילים להתבונן בנשימה שלנו, בתחושת האוויר הנכנס והיוצא, בהתרוממות ושקיעת הבטן והחזה, אנו מפנים את תשומת הלב מהדרמה המנטלית אל החוויה הפיזית, המיידית.
באופן טבעי, קיימים שני מרווחים במחזור הנשימה:
* העצירה בסוף השאיפה (Antara Kumbhaka): רגע קצר של מלאוּת ושקט, לפני שהגוף מתחיל את הנשיפה.
* העצירה בסוף הנשיפה (Bahya Kumbhaka): רגע של ריקנות והרפיה, לפני שהדחף לשאוף עולה שוב.
תרגול יוגה מודע מזמין אותנו להתעכב בעדינות על המרווחים הללו. ככל שאנו מתמקדים בהם יותר, כך הם מתארכים, לא רק במחזור הנשימה אלא גם במרחב התודעתי. העצירה שבנשימה הופכת למראה של העצירה שבתודעה.
כיצד תרגול היוגה מרחיב את המרווח:
* מדיטציה (דהיאנה): זהו התרגול הישיר ביותר של התבוננות במחשבות. במדיטציה, אנו יושבים כעדים שקטים לתנודת ההכרה. איננו נאבקים במחשבות או מנסים לסלק אותן. אנו פשוט צופים בהן כפי שהן עולות, שוהות לרגע, ונעלמות, כמו הדוגמה הידועה של עננים החולפים בשמיים.
דרך התבוננות זו, אנו מגלים באופן בלתי אמצעי שהשמיים (התודעה הטהורה שלנו) תמיד שם, גם כשהעננים (המחשבות) מסתירים אותם. אנו מתחילים להזדהות עם השמיים, ולא עם העננים.
המתנה שבמרווח:
אשמח לתגובות או לשאלות על התכנים ✍️ להזמנה לסדנה ולשיעורים חיים: ללחוץ כאן!
