על החיפוש אחר עוגן יציב במציאות המשתנה, והדרך לחזור אל טבעה השלם של התודעה. אנחנו לא באמת מצליחים להבין... שאי אפשר למלא כלי שאין לו תחתית. מרבית הפחדים וחוסר הקבלה העצמית, מתחילים כשאנחנו שוכחים ממה אנחנו עשויים. ואז מתעורר הצורך הבלתי פוסק הזה להתמלא מכל מיני דברים חיצוניים. וכשזה לא מגיע, מתחיל הסבל, ואז יש שמוצאים את עצמם במרדף אחר כבוד או אהבה, כדי לאשר את עצמם, ויש שפשוט נסגרים מבפנים או בפני העולם. ​ אבל בטבעה האמיתי, התודעה שלנו היא שלמה. ואי אפשר להוסיף לה דבר... כמו שאי אפשר להוסיף מים לאוקיינוס כדי שיהיה שלם יותר. כי הריי האוקיינוס הוא כבר מים. ולא משנה כמה מים נשפוך לתוכו, מהותו לא תשתנה. ​אז מדוע אנו מנסים למלא כלי שאין לו תחתית, במרדף חיצוני ללא תכלית? זהו הפרדוקס של המקור ששכח את עצמו, ומחפש את זהותו בתוך ההשתקפויות.  אז מה זה בדיוק אומר, וכיצד מפסיקים את המרדף ומחזירים את התודעה הביתה? פרדוקס ההשתקפויות: למה הכלי תמיד נשאר ריק? ​קצת מתוך יוגה סוטרה של פטנג'לי מהרישי: "אז, המתבונן שוכן בטבעו האמיתי" (סוטרה 1.3)... 🙂 ​אז כדי להבין את מהות המשפט הקצר והעוצמ...

ביוגה, מדיטציה וכדומה... אחד הדברים הכי מעניינים,  זה שהמוח שלנו בנוי בכדי לשרוד ולא באמת להיות בשקט. למעשה הוא כל הזמן, סורק סכנות, משווה, נזכר, מגיב, מדמיין את העתיד, והכי חשוב - בונה את הסיפור שלנו על ה" אני ". לכן אולי הרבה אנשים מגלים שבתחילת תרגול מדיטטיבי דווקא יש יותר רעש 😵‍💫 כי פשוט הם רואים עד כמה ההכרה פעילה נון סטופ. אבל זה ממש לא כישלון, להפך, זה אומר שאנו מתחילים לפתח הבחנה לזה שאנחנו הרבה מעבר לסיפור שההכרה מספרת על מי שאנחנו. אז מה באמת קורה במוח שלנו כאשר אנו מאטים את הקצב? איך זה מתבטא מבחינת המצב ההישרדותי? האם זה מסוכן להיכנס למדיטציה שמא נהיה אדישים מידיי 🌵ונאבד את היכולת ההישרדותית שלנו להגן על עצמנו?... ומה זה באמת מדיטציה ויוגה, לאן זה מוביל? מבחינה מוחית: נתחיל מהמבנה:    אז יש הרבה מחקרים שמראים שתרגול מדיטטיבי קבוע משפיע על אזורי קשב וריכוז, ויסות רגשי, תגובת סטרס, ואפילו גמישות מוחית. כאן נכנסת לפעולה מערכת מורכבת שנקראת "רשת ברירת המחדל" (DMN). זוהי רשת של אזורים מוחיים שמחוברים ביניהם, והיא פועלת בעוצמה גבוהה דווקא כאשר ה...

לפי מסורת היוגה, האדם כלוא בתוך תנועה פנימית של תשוקות, פחדים וזיכרונות, עד להתעוררות.    ואולי החופש האמיתי מתחיל ברגע שמבינים שאין פה את מי להאשים.  לא מפני שלא נעשה עוול, ולא מפני שהכאב לא אמיתי. אלא מפני שכאשר מתחילים להבין את טבעו של האדם, רואים עד כמה כולנו נעים מתוך דפוסים עמוקים של התת-מודע... המיינד רץ שנים על גבי שנים, אוסף רשמים, פחדים, תשוקות וזיכרונות... ​וכך האדם חי בתוך הסמסרה. והסמסרה הזו היא לא מקום גיאוגרפי, היא המיינד שלנו שנמצא תמיד במרוצה 🏃 ונדמה לו לאדם, שהולך תמיד לקראת משהו... אך בפועל הוא פשוט בורח מהרגע הזה. לא במובן שהוא אינו ער או פועל, כי הרי הוא מנצל היטב את הזמן, אלא במובן שהוא אינו מסוגל לפגוש את עצמו בשקט, ללא תנאים ובלי צורך להשיג דבר. וכך קורה שרוב חייו האדם מסתובב בתוך המיינד. ולא פלא שלעתים הוא כבר אינו מסוגל פשוט לעצור, לנשום ולהיות נוכח. המושג "סמסרה" מגיע מהמסורות הרוחניות העתיקות של הודו, וביניהן כמובן הפילוסופיה של היוגה... בסנסקריט, המשמעות המילולית של המילה סמסרה היא "לנוע במעגלים" או "לנדוד". במסורת המקורית, ה...

הנפש היא לא בעיה שצריך לפתור 😌  לפעמים הבעיה מתחילה כשמנסים לתקן את האדם, במקום להבין מהיכן מגיעה התנועה שמפעילה אותו.   רוב הסבל האנושי נובע מהמאבק המתמשך של האדם בעצמו... במה שהוא מרגיש. בזיכרונות, בפחדים, במשיכות ובדחיות, המאבק ההישרדותי, החיפוש אחר אהבה, הניסיון להחזיק זהות מסוימת אשר ללא הרף משתנה... כל זה נע בתוך האדם כמעט ללא הפסקה. ובדרך כלל, כשמופיעים הכאב, חוסר השקט או החרדה, האדם מנסה לתקן את זה... אולי להפסיק לחשוב, אולי להיות חיובי, כך אומרים לו 🙂 להירגע. אבל עצם ההתנגדות היא זו שמעמיקה את התנודה. זה דומה מאוד למה שקורה בתרגול המדיטטיבי. אם מנסים בכוח לעצור את גלי ההכרה, נוצר עוד גל: המאמץ לעצור. לכן ביוגה לא מתקנים את הנפש. הנפש היא בור ללא תחתית המתרוצצת בקרבנו, ואין לה שום תקנה.  אז מהיכן מגיעה התנועה שמפעילה את הנפש? מה יוצר הזדהות? למה מחשבה אחת הופכת לסבל ואחרת חולפת בלי להשאיר עקבות? לפי היוגה, ההכרה נעה ללא הרף בין משיכה לדחייה. פטנג'לי מתאר זאת ביוגה סוטרות כ־Raga ו-Dvesha:  כוחות של היצמדות ודחייה הנולדים מתוך ההתנסות עם חוויה של עונג או כאב....

ערות, חלימה, שינה עמוקה ו"טורייה", מי הוא "זה" שחווה את כל המצבים הללו? במסורות רוחניות שונות מדברים על האפשרות שאנו חולמים... והכוונה אינה אלגורית בלבד, אלא ממשית. גם עכשיו, ממש עכשיו, אנו חולמים. כמו ההרגשה לעתים של רגעים חמקמקים, שבהם נדמה לנו שאין זמן או מקום מסוים, רגעים שבהם נדמה שהגוף וההכרה נעשים מופשטים. רגעים שבהם עולה תחושה שמה שמכונה "אני" הוא יצירה של זיכרון, או תנועה פנימית שמתארגנת תוך כדי סיפור על איזו דמות.  ואנחנו  בתוך החיים... הולכים כמתוך חלום, שבו גם הסבל וההנאה נחווים כממשיים ונוקבים. ובדרך כלל לא נראה לנו שאנחנו חולמים, עד שמגיע רגע השינה, ולפתע העולם משתתק, וגם המציאות הכי מטרידה פשוט נעלמת... ובזמן שהתת מודע סורק את הזיכרון של מה שאנו יודעים על הדבר הזה אשר נקרא 'עולם', נוצרת מציאות חלומית שלמה, שלרוב, רק כשפוקחים עיניים ומנסים להיזכר, אנחנו מבינים עד כמה הייתה רחוקה ממה שאנחנו קוראים לו 'היגיון' 🤔... במסורת האופנישדות  מסבירים: החלום כעולם שלם, נחווה כאמיתי לחלוטין, אך נעלם עם ההתעוררות.  כך גם בהתעוררות הרוחני...

קרמה (קארמה): חוק הסיבה והתוצאה. האם באמת ניתן להשתחרר מהקרמה? ומה הקשר בין קרמה לנפש?  בתמונה (מוזמנים ללחוץ על הקישור): משל המרכבה. אז מה זה קרמה בעצם?   רבים מנסים להבין את הנפש ואת הקרמה, דרך החיכוך עם העולם. וזה קורה  בזמנים האלה, האדם מבולבל ולא תמיד מוצא את עצמו. וכדי להבין את אותו "עצמו", הוא מחפש אותו קודם בחוץ...  כי הרי כך מילדותו, נבנתה בהדרגה תחושת ה"אני" שלו אל מול העולם.  ולעתים הוא מצליח להבחין לא רק בסיפור האישי שלו, אלא גם בתנועה שמפעילה אותו... תנועה אשר על פי  היוגה , נקראת "קרמה". ​ אז  איך  מטפלים בנפש שנאחזת ונבנית שנים על גבי שנים בתוך זהות חמקמקה, משתנה וחולפת? כזו שבכל ימי חייו מנסה האדם לתפוס, אך בכל פעם שנדמה לו שהשיג אותה... כמו צל היא מתחמקת, כי היא בנויה מהסיפורים ששמע אודותיו ומפרי יצירת ידיו. איך מתמודדים עם תנודות המחשבה המגדירות ללא הרף את ההתמצאות של אותה הדמות במציאות? תנודות היוצרות רעש תמידי בהכרה... אחד הגורמים העיקריים לסבל האנושי. סבל אשר בעקבותיו פורצות המלחמות, וכל זה קורה בשל היעדר תכלית ותחושת קיום אמ...

משל המרכבה:   הוא אחד הדימויים העתיקים והחזקים ביותר במסורת היוגית וההודית. המקור המרכזי והמפורסם ביותר שלו הוא הקאטהה אופנישד:  (Katha Upanishad), טקסט פילוסופי קדוש שנכתב לפני כ-2,500 שנה. ​ המשל נועד להמחיש את המבנה המורכב של האדם, ואת החשיבות של שליטה פנימית בדרך להשגת היעד הרוחני. ​ מרכיבי המשל:  ​המשל מחלק את ההוויה האנושית לחמישה חלקים, כשכל חלק במרכבה מייצג רובד אחר בנפש: ​ המרכבה = הגוף הפיזי : היא הכלי שמאפשר את התנועה בעולם. ללא מרכבה תקינה, אי אפשר לצאת למסע. ​ הסוסים = החושים (Indriyas): אלו הכוחות המושכים אותנו קדימה. הם חזקים ויצריים. אם הם אינם מאולפים, הם ירוצו לכל עבר אחרי "אובייקטים" (פיתויים חיצוניים) ויסטו מהדרך. ​ המושכות = ההכרה (מיינד Manas) : המושכות הן המקשרות בין הסוסים לנהג. הן מייצגות את המחשבות והרגשות. אם המושכות רפויות (הכרה מפוזרת), הסוסים ישתוללו. ​ הנהג (העגלון) = הבינה (Buddhi) : זהו כוח ההבחנה והאינטלקט הגבוה. תפקידו להחזיק במושכות ולהנחות את הסוסים בחוכמה. הנהג הוא זה שצריך לדעת לאן נוסעים. ​ הנוסע במרכבה = האטמן (Self/S...

איך מתרגלים קריה יוגה, ומה ההבדל בינה לבין יוגה רגילה?        א ז ראשית, מי שמגיע לתרגול קריה יוגה, לא חייב להיות בכלל אלוף עולם ביוגה!   או במה שאנחנו מכירים כיוגה "רגילה" ("האטה יוגה"), שהיא אגב חלק בלתי נפרד מהקריה יוגה...  מה שכן, ברור שאם אנחנו מתכוונים לקחת את הגוף ככלי על מנת להגיע למצב תודעתי גבוה יותר, אז כדאי לשכלל אותו 🙂 שיהיה פחות או יותר בריא וקצת גמיש, בכדי שלא יעסיק אותנו יותר מידיי תוך כדי התרגול התודעתי. הכוונה בפשטות היא כזו: כשהגוף "צועק" לנו דרך כאב בגב או נוקשות בברכיים: "הצילו" אז כן זו בעיה, כי התודעה שלנו נשארת לכודה בקומה התחתונה עסוקה בכיבוי שריפות פיזיות במקום להמריא למעלה דרך עמוד השדרה.  למרות זאת,  חשוב לציין! היופי בקריה יוגה הוא שתמיד ניתן בצורה זו או אחרת לתרגל משהו ממנה, גם אם הפיזי מוגבל. *לחקירה קצרה על מקורות הקריה יוגה  ניתן להיכנס לפוסט: אז מה זה קריה יוגה   ולמי שרוצים להתנסות בפועל, כנסו ל: הזמנה לחקירה פנימית! וכבר מנקודה זו אפשר להתחיל לראות את ההבדל בין התרגול הבסיסי של היוגה, החשוב וההכרחי,...

במסגרת שבירת מיתוסים ודעות קדומות.  ולפני שאתחיל. חשוב לי לציין 💗 לכל מי שמזהה את זרם התרגול שהוא מכנה "טנטרה" בעיקר עם מיניות, ייעוץ, או תרגול לשליטה והנאה של זוגות או קבוצות,  אין כאן שום ניסיון לפסול או לבקר את הדרך שלכם! 🙏 פתיחות, חקירה, ועבודה זוגית הן עניינים לגיטימיים לגמרי, וכל אחד בוחר את דרכו. המטרה של הפוסט הזה היא אך ורק לנסות לבאר, בצורה בהירה וישירה, מהי טנטרה באמת! כפי שהיא מופיעה בכתובים, מאיפה היא מגיעה, ומה משמעותה המקורית במסורות ההודיות  🌱 אז מהי באמת טנטרה, על פי הכתובים? המילה "טנטרה" באה מסנסקריט, מהשורש Tan , שמשמעותו: למתוח, לפרוש, לארוג, להתרחב. ישנו גם פירוש מסורתי יפה: הטנטרה היא האריג, החיבור בין תודעה, אנרגיה, גוף, זמן ועולם. וכאן חובה להזכיר את המשמעות הנרחבת מההינדואיזם של: מנטרה, יאנטרה וטנטרה.  לא נלאה אתכם בפרטים, אבל ברור שב"טנטרה" שמוזכרת כאן אין משמעות של "עולם התשוקה". אם ניכנס לרגע למשמעות, ככה קצת על קצה המזלג🍴הטנטרה כחלק מהשילוש (Mantra, Yantra, Tantra) בהקשר זה, היא הטכניקה המעשית או ה"כלי"...