יוגה כמקום טיפולי לנפש 🌿

הנפש היא לא בעיה שצריך לפתור 😌 לפעמים הבעיה מתחילה כשמנסים לתקן את האדם, במקום להבין מהיכן מגיעה התנועה שמפעילה אותו. 

רוב הסבל האנושי נובע מהמאבק המתמשך של האדם בעצמו... במה שהוא מרגיש. בזיכרונות, בפחדים, במשיכות ובדחיות, המאבק ההישרדותי, החיפוש אחר אהבה, הניסיון להחזיק זהות מסוימת אשר ללא הרף משתנה... כל זה נע בתוך האדם כמעט ללא הפסקה.

ובדרך כלל, כשמופיעים הכאב, חוסר השקט או החרדה, האדם מנסה לתקן את זה...

אולי להפסיק לחשוב, אולי להיות חיובי, כך אומרים לו 🙂 להירגע. אבל עצם ההתנגדות היא זו שמעמיקה את התנודה. זה דומה מאוד למה שקורה בתרגול המדיטטיבי. אם מנסים בכוח לעצור את גלי ההכרה, נוצר עוד גל: המאמץ לעצור.

לכן ביוגה לא מתקנים את הנפש. הנפש היא בור ללא תחתית המתרוצצת בקרבנו, ואין לה שום תקנה. 

אז מהיכן מגיעה התנועה שמפעילה את הנפש? מה יוצר הזדהות? למה מחשבה אחת הופכת לסבל ואחרת חולפת בלי להשאיר עקבות?

לפי היוגה, ההכרה נעה ללא הרף בין משיכה לדחייה. פטנג'לי מתאר זאת ביוגה סוטרות כ־Raga ו-Dvesha: כוחות של היצמדות ודחייה הנולדים מתוך ההתנסות עם חוויה של עונג או כאב.

אנחנו נאחזים במה שנותן תחושת ביטחון, משמעות או עונג, ודוחים את מה שמערער את הדימוי שיש לנו על עצמנו. 

ובתוך התנועה הזאת נוצר מאבק פנימי, שהופך עם הזמן לסבל מתמשך.

קצת מהמקורות:

Raga (היקשרות או תשוקה) ו-Dvesha (דחייה או סלידה) הם שני כוחות מנטליים מנוגדים אשר מהווים מושגי יסוד בפילוסופיה ההודית, במיוחד ביוגה סוטרה של פטנג'לי, בבודהיזם ובג'ייניזם. לפי תורות אלו, צמד הניגודים הזה מייצג את המנגנון האוטומטי שבו המוח מגיב לעולם... רדיפה אחר העונג ובריחה מהכאב... והם נחשבים למקורות הראשיים של הסבל האנושי (Kleshas). 

(לעיון: מה זה קרמה? מבט מהמסורת של היוגה 🌱) 

גם בכתבים עתיקים כמו הבהגווד גיטה מתארים כיצד ה"משיכה והדחייה" קושרים את האדם אל סבל תנודת ההכרה:

"משיכה ודחייה כלפי מושאי החושים קיימות בכל אדם. אל לו לאדם להיות נשלט על ידיהן."

(לעיון: Bhagavad Gita 3.34) 

התרגול היוגי אינו רק ניסיון "להרגיש טוב יותר". הוא אינו מבוסס על כפייה עצמית או על מלחמה בלתי פוסקת בנפש, אלא על חקירה של התנועה עצמה.

וכאשר מתחילים לראות את התנועה הזאת בבהירות, משהו משתנה. לא משום שהאדם "תיקן את עצמו", אלא משום שההכרה כבר אינה פועלת באופן עיוור.

איזון אמיתי אינו נולד מתוך שליטה בכוח, אלא מתוך היחלשות הדרגתית של המאבק הפנימי.

אז מה היוגה מציעה כמקום טיפולי לנפש? 🌿

הטכניקה הראשית של היוגה היא בעצם קודם כל 😊 ללמוד לנשום מחדש. ביוגה, אנחנו לא רק "נושמים כדי לחיות", לפי המסורת היוגית, קיים קשר עמוק בין הנשימה (Prana חיבור לאנרגיה האוניברסלית), ובין מערכת העצבים ותנודות ההכרה (Chitta Vritti).

ההכרה והתנועה הנשימתית קשורות זו בזו ללא הרף. 

כאשר ההכרה סוערת, גם הנשימה נעשית בלתי יציבה; וכאשר הנשימה משתנה, משתנה בהדרגה גם מצב ההכרה.

מסיבה זו, היוגים הקדומים לא ראו בנשימה רק פעולה ביולוגית שתפקידה להכניס חמצן אל הגוף.

הם התבוננו בה כגשר בין הגוף, מערכת החיים, והעולם הפנימי של האדם.

בתהליך של הלמידה של איך לנשום ביוגה: אנו לומדים כיצד הנשימה משקפת ללא הרף את מצבי ההכרה. לדוגמא: כאשר ההכרה חסרת שקט, גם הנשימה נעשית מקוטעת, שטחית ומהירה.

וכאשר מתח פנימי, פחד או מאבק פועלים בתוכנו, לעיתים הגוף כולו מתכווץ סביב אותה נקודה כמעט מבלי שנשים לב.

וכך... הנשימה ביוגה, מפעולה שהיא כביכול פיזיולוגית. הופכת לכלי של התבוננות. דרך הנשימה, האדם מתחיל לראות כיצד ההכרה מגיבה, נאחזת, מתנגדת, בורחת, מתכווצת וכדומה...

כאן טמון המזור האמיתי! כשאנו לומדים לנשום מחדש, אנו לומדים את המרחב שבו אנו נוכחים. אחת מהדוגמאות מתארת: אם הנפש היא אגם סוער, הנשימה המודעת היא המשקולת שמאפשרת לנו לצלול אל מתחת לגלים. מתחת לרעש ההכרה.

​השינוי אינו מתרחש כי הצלחנו להפסיק את המחשבות, אלא משום שמצאנו עוגן. במקום להילחם בחרדה או בלחץ, אנו פשוט מתרגלים נשימה מודעת. ובתוך הנשימה הזו, המנגנון האוטומטי של המשיכה והדחייה מתחיל להרפות את אחיזתו. המאבק הפנימי דועך, לא כי ניצחנו בו, אלא כי הפסקנו להשתתף בו.

​במובן העמוק ביותר, יוגה כמקום טיפולי לנפש היא השיבה אל הבית הפנימי. מקום שאנו מגלים שמעולם לא עזבנו. הוא פשוט חיכה שנפסיק להילחם בעצמנו, ונחזור הביתה.

להתנסות מעשית בתרגול, מוזמנים למפגש היכרות! שלחו הודעה ✍️ או לחצו כאן!

בחזרה לדף הבית