Kriya Yoga סדהנה סדנה ☀️🌙

  כאשר אתה יוצא למסע...כדאי תמיד לבדוק שהקרקע מוצקה 🌴🌥 לכן חשוב שהרגליים והגוף יהיו מורגשים בכל צעד ונשימה.  במסע אתה לא חייב ללבוש ארשת פנים גם אם אתה נתקל במישהו...אתה חופשי ויכול ללכת הרחק, לבדוק אם יש זמן נוסף מבעד לדקות...לחקור את הכתמים שנמצאים בין דקויות. במסע...אתה זר ואינו מוכר, ואולי אתה מיותר, או שלא, אבל גם ככה אין כל כך למי... אתה חי ונושם בזכות עצמך, בלי דמות, בלי תעודת הוקרה וכותב את אשר בליבך. ואם מישהו ישאל אותך היכן אתה נמצא, תגיד שאתה נמצא בתוך הגוף. במסע אתה לא ממהר כי אין באמת לאן, ויום אחד אתה מגלה שבאמת לא הלכת לשום מקום...ובטח שלא לאיבוד. ולא משנה לכמה מסעות יצאת והרבה ראית... ושמעת אולי אפילו מאוזניים אחרות. אין לקחת את זה כמו שזה, או לחשוב שזה זה, כי אולי זה משהו אחר, אתה זר ואינו מוכר, חסר צורה הולך... ואם מישהו ישאל אותך היכן אתה נמצא, תגיד שאתה נמצא פה עכשיו, ושלא היית פה מעולם... כי רק עכשיו הגעת. אשמח  לתגובות   או לשאלות על התכנים   ✍️   להזמנה לסדנה ולשיעורים חיים:   ללחוץ כאן! לוואטסאפ כאן:     לפייסבוק...

ככל שהמסע נמשך, אתה מוצא את עצמך עם פחות ופחות ציוד, מחשב כל משקל שיש עליך, זה אולי גם עניין של ניסיון או גיל...יתכן שבשלב מסוים, כל חייך עלולים להסתכם ב כ 14 קילו במזוודה, תיק יד קטן, בקבוק מים ומזרן ליוגה 🌷 והשאר נשארים הרחק מאחורי הפרשי השעות, השבועות השנים, במחסנים שונים ומשונים שמזמן כבר נטשת, במבטים של אלפי אנשים ותורים ארוכים שחלפת...ובסופו של יום ארוך אחד כאשר אתה משוטט בו זר במקום אחר...פותח דף חדש. ככל שהמסע נמשך, אתה מחשב איך להסיר ולקלף מעליך עוד ציוד...זרועות נאבקות לתפוס את המעקה בירידה מהמטוס, ואתה חושב על אילו רק יכולת להפחית עוד קצת מהמשקל, עוד פריט נוסף, עוד פיסת מידע, עוד מצרך עוד חפץ שנראה כל כך חיוני אשר בלעדיו כביכול לא היית יכול להתקיים. יום אחד אתה תצא למסע בלי כלום עליך, עירום לחלוטין, לא רחק היום מהמימד הזה ומה תביא איתך... ואתה חושב על זה בלילה🌜 כאשר אתה חוצה את כל החיים לפני שהאור נגלה בין ההרים בין שמיים זרועי כוכבים☆ מה תביא איתך. כאשר אתה יוצא למסע. גם המילים הכי יפות אינן יכולות לתאר את ההרגשה. ואז אתה רוצה להתנער ממשקל החפצים...ממשקל המילים, מהנתונים ...

תמיד אומרים תזרום...אבל לא תמיד פשוט לתפוס את הזרימה•°``°• זה כמו שאתה מנסה לתפוס את הרוח 💨 אתה עף ומתפזר לכל עבר עם העלים היבשים, מתגלגל בדרכים, כל כך הרבה שנים, ואומרים לך תזרום... אבל לא תמיד אתה מרגיש את התנועה. אתה שט על פני האדמה מתפלש בעפר  מפרש את הצבעים לצורות ואז גם מנסה לתפוס אותן ☆◇•• והן בלתי נתפסות, כי במהות הן רק צורות והופכות אותך מפה לשם, אבל שם אתה לא קיים... גם אם נדמה לך שאתה שם הרחק מאחורי ההרים או מעבר לים שם למעלה בחלל ⭐ אתה תמיד כאן עכשיו. והרוח לא משאירה לך דבר, במיוחד כשיש סערה ~ למרות הכל אתה עדיין אתה, שט על פני האדמה ⛵ ואומרים לך תזרום...תתגלגל, תמשיך לחיות...אבל מזמן כבר עייפת, ואתה רק מפרש את הצבעים לצורות כותב את הזריחה שוקע בשקיעה ☆  ומעבר לכל החיים הימים והזמנים למרות הכל, קורה לפעמים שמתוך הפירוש אתה מתעורר פורש כנף 🕊 לא אתה לא זורם, אתה גם לא התנועה...למספר רגעים אתה מגלה שאתה 'נוכח' ובעיקר חופשי! [מלפרש°•]... אשמח  לתגובות   או לשאלות על התכנים   ✍️   להזמנה לסדנה ולשיעורים חיים:   ללחוץ כאן! לוואטסאפ כאן: ...

אומרים לאדם שצריך סובלנות. סובלנות לחורפים ארוכים שיחלפו, סובלנות לשרב שיעבור, סובלנות לאביב שיגיע עם הזמן,  לסוף השבוע הקרב, סובלנות עד שהשינוי יבוא מעצמו. ולעתים מוצא האדם את עצמו עומד בתור בסובלנות למשהו שיקרה...אבל כל המסיבות נגמרות, וכך גם כל המפגשים המרגשים ביותר. כל מה שקורה חולף כלעומת שבא, ולבסוף נשאר האדם עם הטעם לעוד. במהות אין רגע אחד שאינו מיוחד, וגם אין רגע אחד שהוא יוצא דופן...במהות ישנו רגע אחד אשר בו מתעוררת המודעות לנוכחות הפנימית. כל השאר הינם גירויים חיצוניים שהאדם קולט מהצד החיצוני של התפיסה. במהות ישנו רגע אחד נצחי שבו מתגלה התפאורה, תפאורת האשליה של הזמן והמרחב, של הפירוש לצורה, וכל עוד החיפוש מבחוץ, מתפזרת המודעות להבלי העולם. המקום היחיד האמיתי שקיים, זה מבפנים... אשמח  לתגובות   או לשאלות על התכנים   ✍️   להזמנה לסדנה ולשיעורים חיים:   ללחוץ כאן! לוואטסאפ כאן:     לפייסבוק ומסנג'ר :   כאן! לשליחת הודעה במייל

רצה לחקור רצה להגות, ישב והגה...ישב שעתיים שלוש ובגופו אין תנודה, ישב והרהר עד שמחשבתו נדדה. יצא להחזיר אותה. אמרה מחשבתו, לא תוכל לבטל, אין סיכוי, הראתה צורות, צבעים, תמונות, טעמים רעשים מימי קדם, זיכרונות, ולכל תמונה הרגשה. חשב, לפרק את כל המכונה הזאת  יהיה מעניין, כי מה יש לאחר שפורמים את  כל החיבורים, מה נשאר?  פורמים את הקשר שבין המראות הצלילים, הפירושים למילים. האור מאיר על השפה הזאת של העולם וזה מחבר את תעתוע הממשיות, בסוף נשארת אולי הסקרנות. ישב ומסביבו היה העולם מתפרק לחלקיקים, רוחות מלטפות, אנשים ממהרים, הדרכים נוסעות הרחק בין ההרים... אשמח  לתגובות   או לשאלות על התכנים   ✍️   להזמנה לסדנה ולשיעורים חיים:   ללחוץ כאן! לוואטסאפ כאן:     לפייסבוק ומסנג'ר :   כאן! לשליחת הודעה במייל

ככל שמנסים לתפוס את השמיים כך הם מתחמקים ♡ אדם רוצה וודאות, ולכן מרבית ימות חייו רודף אחר ביטחון, אדם רוצה לשמר את ההנאה, ולפי כך סובל כל כך. רודף אחר זהות אשר מתחמקת כמו השמיים אשר מתפזרים לכל עבר. בכל מקום בו הוא נע, אדם נאחז, מטולטל ברוח הסוחפת של הזמן שהוא מציב לעצמו. האם באמת ניתן לאגור, לאסוף ולקחת מפה משהו ולאן...הנה רצה במשהו רצה כל כך, והנה שוב צצים השינויים....השינויים המחוללים, המחלחלים בכל חומר ובשר ולפעמים נדמה לו שנותר חסר כל ברדת חשיכה. נדמה לו שלא הצליח לתפוס דבר... ואז מתגלים שוב השמיים, השמיים כאן, הם כאן מסביב בכל מקום. ככה זאת ההכרה הזאת שמנסה תמיד לתפוס מפה משהו, לאגור בעזרת החושים החיצוניים, במקום לזהות את המצב שקיים... שכל השמיים הללו  כ ו ל ם  כבר כאן ♡ אשמח  לתגובות   או לשאלות על התכנים   ✍️   להזמנה לסדנה ולשיעורים חיים:   ללחוץ כאן! לוואטסאפ כאן:     לפייסבוק ומסנג'ר :   כאן! לשליחת הודעה במייל

אף אחד אינו רואה את המוות של עצמו, זה כמו אולי מצב שמביטים במראה ולא רואים את ההשתקפות, ללא זהות חיצונית, ויתכן שההרגשה היא כמו מסך ערפל או התבוננות מאלף עיניים אחרות. המוות משתקף מהחיים, ההזדהות לגוף הגשמי, אך אינו כי אם ריק מתון אשר אינו משתווה לדבר, על כן איננו יכולים לאמוד אותו מלבד אולי נפילה לשינה עמוקה בלתי מודעת או חלימה... ואכן יתכן שנרדמנו ליובלות, ואולי התעוררנו בחלום אחר ☺️ ואולי הסתובבנו במעגלים סביב איזה מקדש טיבטי 😉 איזה כמה שנים בנפאל ⛩️ האם באמת אנו זוכרים את עצמנו, מעבר לדמות הזאת שאנו מגלמים, מעבר ליריעות הבדים הבגדים והלבושים, האם אנו זוכרים באמת שאנו נושמים! האם כאשר הגוף הזה יתכלה, האם נזכור את עצמנו, מהיכן באנו ולהיכן אנו הולכים? 💗 אשמח  לתגובות   או לשאלות על התכנים   ✍️   להזמנה לסדנה ולשיעורים חיים:   ללחוץ כאן! לוואטסאפ כאן:     לפייסבוק ומסנג'ר :   כאן! לשליחת הודעה במייל

על האושר שכבר קיים! ☀️ אז יש איזה משל כזה שמספר (בערך) על מישהו...שבמקרה זכה!!! בזכייה גדולה של כסף 💰...ובעודו רץ רץ רץ לאסוף את השלל...  הוא נתקל באותם האנשים מהאתמול, ואולי בדברים הקטנים והמעצבנים שבימים אחרים היו מוציאים אותו מדעתו...אבל היום, כאשר הוא רץ בשדרה צוהל משמחה בעקבות הזכייה, המכשולים לא הפריעו לו כלל. לא הכלב הנושך שתמיד נובח עליו מאחורי גדר 🐕...ולא גרושתו שתחיה, שמתקשרת אליו עשרות פעמים ביום...או המבע המעצבן של השומר בחניון 🤓 כי עניין הזכייה הפך את חייו, לפחות לעת עתה, לגן עדן 🌴  עניין הגישה השתנה!!! והוא רואה את האור ✨️ בכל דבר, הוא רואה את האושר!  וגם אם זכה או לא זכה! כי הרי גם כסף כמו הרבה דברים רבים בחיים שאולי לפעמים שוכחים, זה לא בדיוק המטרה, כי אם אמצעי להשיג מטרה! מטרה שלרוב היא בדיוק להשיג את האושר הזה! הוא מרגיש מאושר עכשיו...כאשר הוא רץ בשדרה, כי נאמר לו שזכה בזכייה! אז המשל אומר, למה בעצם אנו צריכים אמצעי או סיבה אם מלכתחילה האושר הזה כבר קיים עכשיו, למה לא לשנות את הגישה ולהרגיש את השמחה שבזכייה מבלי להיות תלויים בדבר?... נקודה למחשבה......

האם מישהו יכול להתחבר לרגע להכרה האוניברסלית? להלא מיינד מה שנקרא ל everywhere 🪐⭐ מסבירים שההכרה היא כמו טייפ רקורדר, כאילו מקליטה ללא הרף תמונות. מהרגע שמגיעים לכאן ועד הרגע שעוזבים...מה שקיימת זאת רק ההוויה! וכל השאר זה תמונות 🏞  תמונות ממצבים שונים, תמונות וצילומים מסרטים ישנים. תמונות מהגן, תמונה מהפעם הראשונה שרכבת על אופניים 🚲 תמונה שאתה עצוב, תמונה שאתה שמח...תמונה ממקום אחר רחוק שפעם הצטלמת משם □🧖‍♂️ תמונות על גבי תמונות, תמונות מחלומות 🌜 תמונות שאנו אוגרים במוח. תמונה מסודרת וכנה עם מסגרת למציאות. או מה שהוחלט כמוחלט בידי האנושות. אבל מסתבר שהחיים הם לא תמונה, וכמה שננסה למסגר אותם מה שיישאר באמת בידינו זאת המסגרת 🪟 עצמה. התמונה שנדמה לנו שאנו חיים בה היא אשליה משתנה ובלתי נתפסת ~... אמר פעם חכם אחד, כמו חלום, ננסה לתפוס את האור בידיים, ננסה לאסוף כוכבים☆ מהשמיים, ננסה לדמיין את העולם 🌍 ונגלה עוד תמונה בראש. וככה זה כל מה שיש לנו וכל מה שאנו זוכרים! ערמות על גבי ערמות של תמונות, מחסנים. ננסה למדוט על הצורה ◇•☆• על התמונה שאנו חשים בה את עצמנו ואת המציאות. להתבונן על...

לעתים נדמה שלא יצאת מהשכונה אשר בה גדלת, מהמקום בו צפית מהחלון על ההרים, על הגינה עם הספסל האדום... על האור הזך שעלה בבקרים 🌟☆  והייתה זו הבטחה גדולה לעתיד מזהיר, ורוח 🌪 שסחפה לפינות הנפש לחפש את השיאים, שחלפו מהר מאוד בחיים אשר לקחו אותך למסעות ותלאות. וראית דרכים ארוכות אשר הצטלבו לדרך אחת בה הלכת, ועולם שניסה שוב ושוב להחזיר את השגרה ואת הזמן המדוד 🕣◇°• ולעתים נדמה שחלפו עידנים ושאולי נשכחת, צופה מאותו חלון, מתמזג עם הרקע ~ ואז אתה מגלה שכל מה שקרה, זה שחלמת. ומעבר לנוסטלגיה ומעבר לעצב ולרגשות, אתה קיים! ואין לזה ערך באמת או משמעות! מלבד העובדה שאתה לא הנוף מהחלון ואתה לא באמת הרקע של החיים או של מה שקורה... אתה הצופה, חוקר התודעה וההכרה, וכאשר נפתח החלון הפנימי מתגלה המיסתורין עצום הממדים של מה שאת/ה באמת. אשמח  לתגובות   או לשאלות על התכנים   ✍️   להזמנה לסדנה ולשיעורים חיים:   ללחוץ כאן! לוואטסאפ כאן:     לפייסבוק ומסנג'ר :   כאן! לשליחת הודעה במייל