ככל שהמסע נמשך.
ככל שהמסע נמשך, אתה מוצא את עצמך עם פחות ופחות ציוד, מחשב כל משקל שיש עליך, זה אולי גם עניין של ניסיון או גיל...יתכן שבשלב מסוים, כל חייך עלולים להסתכם ב כ 14 קילו במזוודה, תיק יד קטן, בקבוק מים ומזרן ליוגה 🌷
והשאר נשארים הרחק מאחורי הפרשי השעות, השבועות השנים, במחסנים שונים ומשונים שמזמן כבר נטשת, במבטים של אלפי אנשים ותורים ארוכים שחלפת...ובסופו של יום ארוך אחד כאשר אתה משוטט בו זר במקום אחר...פותח דף חדש.
ככל שהמסע נמשך, אתה מחשב איך להסיר ולקלף מעליך עוד ציוד...זרועות נאבקות לתפוס את המעקה בירידה מהמטוס, ואתה חושב על אילו רק יכולת להפחית עוד קצת מהמשקל, עוד פריט נוסף, עוד פיסת מידע, עוד מצרך עוד חפץ שנראה כל כך חיוני אשר בלעדיו כביכול לא היית יכול להתקיים.
יום אחד אתה תצא למסע בלי כלום עליך, עירום לחלוטין, לא רחק היום מהמימד הזה ומה תביא איתך...
ואתה חושב על זה בלילה🌜 כאשר אתה חוצה את כל החיים לפני שהאור נגלה בין ההרים בין שמיים זרועי כוכבים☆ מה תביא איתך...
כאשר אתה יוצא למסע. גם המילים הכי יפות אינן יכולות לתאר את ההרגשה. ואז אתה רוצה להתנער ממשקל החפצים...ממשקל המילים, מהנתונים המגבילים.
ככה זה לאחר אלפי רכבות ומטוסים ✈️ מעבר לימים ולימים וההרים, הם משאירים אותך עירום...
ולפעמים ביום רענן אחד אתה נוחת, בארץ חדשה 🌴
