סובלנות לחורפים ארוכים.

אומרים לאדם שצריך סובלנות. 

סובלנות לחורפים ארוכים שיחלפו, 
סובלנות לשרב שיעבור,
סובלנות לאביב שיגיע עם הזמן, 
לסוף השבוע הקרב,
סובלנות עד שהשינוי יבוא מעצמו.

ולעתים מוצא האדם את עצמו עומד בתור בסובלנות למשהו שיקרה...
אבל כל המסיבות נגמרות, וכך גם כל המפגשים המרגשים ביותר.
כל מה שקורה חולף כלעומת שבא, ולבסוף נשאר האדם עם הטעם לעוד.

במהות אין רגע אחד שאינו מיוחד, וגם אין רגע אחד שהוא יוצא דופן...
במהות ישנו רגע אחד אשר בו מתעוררת המודעות לנוכחות הפנימית. 
כל השאר הינם גירויים חיצוניים שהאדם קולט מהצד החיצוני של התפיסה.

במהות ישנו רגע אחד נצחי שבו מתגלה התפאורה, תפאורת האשליה של הזמן והמרחב, של הפירוש לצורה, וכל עוד החיפוש מבחוץ, מתפזרת המודעות להבלי העולם.
המקום היחיד האמיתי שקיים, זה מבפנים...