הספסל האדום.

לעתים נדמה שלא יצאת מהשכונה אשר בה גדלת, מהמקום בו צפית מהחלון על ההרים, על הגינה עם הספסל האדום...

על האור הזך שעלה בבקרים 🌟☆ 

והייתה זו הבטחה גדולה לעתיד מזהיר, ורוח 🌪 שסחפה לפינות הנפש לחפש את השיאים, שחלפו מהר מאוד בחיים אשר לקחו אותך למסעות ותלאות.

וראית דרכים ארוכות אשר הצטלבו לדרך אחת בה הלכת, ועולם שניסה שוב ושוב להחזיר את השגרה ואת הזמן המדוד 🕣◇°•
ולעתים נדמה שחלפו עידנים ושאולי נשכחת, צופה מאותו חלון, מתמזג עם הרקע ~ ואז אתה מגלה שכל מה שקרה, זה שחלמת.
ומעבר לנוסטלגיה ומעבר לעצב ולרגשות, אתה קיים! ואין לזה ערך באמת או משמעות! מלבד העובדה שאתה לא הנוף מהחלון ואתה לא באמת הרקע של החיים או של מה שקורה...

אתה הצופה, חוקר התודעה וההכרה, וכאשר נפתח החלון הפנימי מתגלה המיסתורין עצום הממדים של מה שאת/ה באמת.