מהו הגוף האסטרלי, לפי כתבי היוגה?
אז קצת במסגרת שבירת מיתוסים ודעות קדומות... האם קיים בתוכנו גוף נוסף שקם בלילה ויוצא לטייל במרחבי היקום?
המונח Astral Projection (יציאה חוץ גופית) הנו ידוע ומוכר. אך כשפותחים את כתבי היוגה, מגלים שהמציאות הרבה יותר עמוקה ומורכבת.
ואולי השאלה, איננה כיצד יוצאים מהגוף, אלא לאיזה מצב הכרה נכנסים? כלומר, האם באמת גוף אחד יוצא מתוך גוף אחר, או ☺️☝️שפשוט משתנה המקום שבו התודעה פועלת?
ועוד שאלות כמו, מהו באמת אותו "גוף אסטרלי" לפי פילוסופיית הסאנקיה והאדוויטה וודאנטה? ומה ההבדל בין יציאה חוץ גופית, חלום צלול, חוויה פראנית או הזיה...
וככל שמעמיקים, מתברר שהמונח "הגוף האסטרלי" הוא בעיקר שם פופולרי שכולנו מכירים.
ובכתבי היוגה המקוריים ישנם מושגים אחרים וכנראה יותר מדויקים, כמו הגוף העדין: סוּקְשְׁמָה שָׁרִירָה או לִינְגָה שָׁרִירָה. ואותם במאמר הזה קצת נחקור, אבל נתחיל מהעניין של:
לא כל תחושת תעופה היא יציאה אסטרלית:
אז אחד הגורואים הידועים והמוערכים בימינו, סאדגורו, מתייחס ישירות לתופעה:
"אנשים שוכבים ופשוט מדמיינים שהם עפים לכאן ולכאן." והוא ממשיך; "זה לא זה. זו רק הזיה".
סאדגורו אינו שולל את האפשרות של מסע אסטרלי. להפך, הוא מתאר אותו כתופעה אפשרית, אך לדבריו מדובר בשליטה מסוימת הדורשת סדהנה עצומה (התמדה בתרגול רוחני עמוק והדרגתי). ומצטרף אליו, לא אחר מאשר:
סוואמי סטיאננדה, אחד מהמורים החשובים בזמננו, אשר מציע הבחנה חשובה מאוד!
הוא מתאר כיצד בזמן ריכוז ומדיטציה יכולים להופיע אורות, קולות, דמויות, מקדשים, מורים, מפלצות, מוזיקה שמימית, חום, קור או זעזועים בגוף.
אבל הוא אינו מסיק מכך שכל אלה מגיעים מממד חיצוני.
לדבריו, חוויות כאלו עשויות להיות ביטוי של סמסקרות (התניות עמוקות) ושל ארכיטיפים שנרשמו אצלנו בתת המודע. ותופעות אלו, עשויות להיות תהליך של הוצאה, פריקה או עיבוד של "קרמה" (מה זה קרמה? מבט מהמסורת של היוגה 🌱).
במילים אחרות, אדם יכול לחוות דבר עז, בהיר ומשכנע מאוד, ובכל זאת זה לא אומר שהוא יוצא למקום אחר.
מהו לינגה שרירה לפי חוכמת הסאנקיה?
הסאנקיה אינה מציגה את הגוף העדין כבובה שקופה המתגוררת בתוך הגוף הפיזי 😆
הלינגה שרירה הוא המבנה העדין הנושא את האינדיבידואליות ואת המשכיות החוויה של האדם. הוא מורכב מן הבודהי האינטלקט המבחין; מן האהמקרה, היוצרת את תחושת ה"אני" (מה זה אגו "אהמקרה" לפי כתבי היוגה?) מן המנאס, המעבד ומתאם את רשמי החושים; מחמש יכולות החישה; מחמש יכולות הפעולה; ומחמש הטנמאטרות, היסודות העדינים שמהם מתפתחות איכויות החוויה.
במובן הזה, הגוף העדין אינו רק הדבר שאיתו "יוצאים". זהו מבנה שבאמצעותו אנו חושבים, מבחינים, מזדהים, תופסים ופועלים. הוא נושא את הנטיות, את הדחפים ואת תנאי החוויה גם כאשר הגוף הפיזי משתנה מבחוץ, או חדל לפעול.
לכן השאלה אינה רק אם ה"לינגה שרירה" מסוגל לעזוב את הגוף. השאלה העמוקה יותר היא האם אנו חיים בתוכו כבר עכשיו, מבלי לדעת אותו, וכיצד מגיעים להכרה שלו.
ומהו סוקשמה שרירה?
במסורות הוודאנטה (וֵדָאנְטָה (Vedānta) אחת האסכולות המרכזיות בפילוסופיה ההודית, המבוססת בעיקר על האופנישדות, ועוסקת בטבע העצמי (Ātman), המציאות המוחלטת והאי דואלית (Brahman) והיחס ביניהם.) מופיע המושג סוקשמה שרירה, הגוף העדין.
גם כאן אין מדובר רק בצורה בלתי נראית, אלא במכלול הכולל את כוחות החישה, כוחות הפעולה, המיינד, האינטלקט וכוחות החיים.
המספר המדויק של המרכיבים משתנה בין השיטות. יש המונות שבעה עשר מרכיבים או תשעה עשר, ויש המשתמשות במונחים לינגה שרירה וסוקשמה שרירה כמעט כמילים נרדפות. אך במהות מדובר פחות או יותר, באותה המשמעות.
חלום צלול אינו בהכרח מסע אסטרלי.
בחלום צלול האדם יודע שהוא חולם. הוא עשוי לנוע, לבחור, לעוף, לדבר עם דמויות ולחוות עולם עשיר ובהיר להפליא. אבל עצם הצלילות אינה מוכיחה שהחוויה מתרחשת מחוץ לחלום.
היכולת לומר "ידעתי שאני שם" או "שלטתי במה שהתרחש" עדיין אינה מספקת כדי לקבוע באיזה רובד מתרחשת החוויה.
יתכן שהיה זה חלום צלול. יתכן שהיה זה מצב מדיטטיבי. יתכן שהייתה זו תופעה פראנית (תופעה פראנית: חוויה או התרחשות הקשורה לתנועה או לשינוי של פראנה; כוח החיים, ויכולה להתבטא למשל בזרמים, חום, רעד, תחושת התרחבות, קלות, ריחוף או שינוי בתחושת גבולות הגוף).
ויתכן שהופעלו כוחות תפיסה שאינם תלויים לחלוטין באיברי החישה הפיזיים. ויתכן גם שהתרחשה חוויה חוץ גופית ממשית. אלא שההחלטה לגבי מה שהתרחש אינה יכולה לבוא לפני הבדיקה.
ומה אומר פטנג'לי מהרישי?
בסוטרה 1.8 מתאר פטנג'לי את וִיפַּרְיַיָה (Viparyaya), ידיעה מוטעית:
viparyayo mithyā-jñānam atad-rūpa-pratiṣṭham
ידיעה מוטעית היא ידיעה שאינה מבוססת על טבעו האמיתי של הדבר.
דוגמה קלאסית היא החבל והנחש: בחשכה אנחנו רואים חבל, אך בטוחים שראינו נחש. מכאן כבר יכולה להיבנות שרשרת שלמה של מסקנות. אם זה נחש, הוא עלול להכיש אותי; אם הוא עלול להכיש אותי, אני בסכנה. הפחד אמיתי, החוויה אמיתית, אבל נקודת המוצא הייתה שגויה.
וזה מחזיר אותנו בעצם אל הגוף האסטרלי.
אדם יכול לחוות ריחוף, תנועה, אור, שינוי בתחושת הגוף או אפילו מצב שבו נדמה לו שהוא נמצא במקום אחר. החוויה עצמה אינה חייבת להיות "שקרית". אבל מכאן אפשר להתחיל לבנות שרשרת של מסקנות כמו:
חוויתי יציאה מגבולות הגוף → לכן יצאתי מהגוף → לכן מה שיצא הוא הגוף האסטרלי → ולכן המקום שבו הייתי הוא הממד האסטרלי.
אבל האם בדקנו את ההנחה הראשונה! האם היא אמיתית?
הגוף האסטרלי במבחן המציאות!
אדם יכול לחוות חוויה צלולה ועוצמתית מאוד, אבל החוויה כשלעצמה עדיין אינה מספרת לנו מה באמת התרחש. אז איך בכל זאת אפשר להבחין?
אחד העוגנים החשובים הוא קשר ממשי עם המציאות.
לא קשר עם "ישות" שאיש מלבד האדם שחווה אינו יכול לראות או לאמת, אלא קשר עם משהו שנמצא גם כאן, על פני הקרקע: אדם בשר ודם, מורה, קבוצה או מקום ממשי.
אגב אנחנו מכירים את העיקרון הזה גם מדיווחים על חוויות חוץ גופיות וחוויות סף מוות. יש אנשים המדווחים כי בזמן שבו חשו שהם נמצאים מחוץ לגופם, הם ראו או שמעו דברים שהתרחשו סביב הגוף הפיזי.
כאשר לאחר מכן אפשר ממש לאמת את העניין, מבחן שאינו תלוי רק בזיכרונו או באמונתו של האדם שחווה את החוויה.
זה עדיין לא מוכיח משהו וודאי, אך יש לפחות עוגן לכך שהחוויה התאימה למשהו שהתקיים מחוץ לעולמו הפנימי של החווה.
וזה נכון גם בדרך היוגית. חוויה עמוקה אינה מתקיימת בחלל ריק. במסורות היוגה יש מורה, יש דרך, ולעיתים יש קהילה של מתרגלים. המורה הוא אדם ממשי שאפשר לפגוש, לשאול, לתרגל מולו ולבדוק את ההבנה דרכו. במובן הזה, הקשר הוא אחד הדברים שמחזירים את התלמיד שוב ושוב אל המציאות. כי ככל שהחוויה מתרחקת מן החושים הרגילים, כך אנחנו זקוקים לעוגן ברור יותר במציאות.
ויש עוד הרבה מה לומר על הגוף העדין ועל מצבי ההכרה הקשורים בו... ועל כך, נמשיך במאמרים הבאים.
להתנסות מעשית בתרגול, מוזמנים למפגש היכרות! שלחו הודעה ✍️ או לחצו כאן!
