יוגה ופילוסופיה, מהי התודעה הנצחית?
פורושה ופרקריטי! התודעה הנצחית והחומר המשתנה 🌱 במסגרת פילוסופיית הסאנקיה, חלק א':
האם היקום באמת מחולק בין התודעה הנצחית לבין החומר המשתנה?
היוגים הקדומים כינו את שני העקרונות הללו פורושה ופרקריטי. אלו הם מושגים הלקוחים מפילוסופיית הסאנקיה (Sāṅkhya), אחת מששת הדרשנות הפילוסופיות הקלאסיות של הודו. (להרחבה על מקורותיה, מומלץ לעיין בפוסט על ההיסטוריה של היוגה)
ולפני שנתחיל לחקור על המשמעות העמוקה של פורושה ופרקריטי, אולי כדאי להתעכב לרגע על המושג "התודעה הנצחית". אלו שתי מילים גדולות, חובקות יקום. לכן כדאי שנתחיל בקטן. קודם במהו המצב התודעתי האישי שלנו.
אז ניתן לחלק את מדרג הצרכים האנושיים לשלוש רמות: הרמה הבסיסית ביותר עוסקת בצרכים הפיזיים שלנו, השנייה, בצרכים הנפשיים והרגשיים, והשלישית, בצרכים הרוחניים.
חשוב להדגיש שהרמה הרוחנית אינה קשורה בהכרח לדת או לריטואל, כפי שלעיתים נוטים לחשוב.
הצרכים הרוחניים שלנו הם אלו המבקשים למצוא טעם עמוק יותר לקיום, מעבר לסיפוקי הגוף ההכרחיים או להנאות הנפשיות והאינטלקטואליות, שגם להן מקום חשוב בהתפתחותנו.
כאשר אנו מדברים על "המצב התודעתי", אין הכוונה לרשמים שההכרה שלנו קולטת ומפרשת, כמו המדינה שבה אנו נמצאים, השעה, העיר או המצב הפוליטי והכלכלי.
וכמו כן, אין בכוונתנו לבטל את חשיבותה של ההכרה ותפיסתה את המציאות היומיומית, אלא להצביע על רובד עמוק ויציב יותר.
המצב התודעתי נחשב למהימן יותר מהמצב המנטלי, המשתנה תדיר בהתאם לנסיבות.
לדוגמה, ניתן לומר שתמיד, אבל תמיד, אנחנו נמצאים במרכז ○ בנקודה המדויקת שעליה אנו יושבים, בתוך הגוף שנמצא במרכז כל החוויה. זהו המצב התודעתי. זו אינה קלישאה פיוטית, אלא תיאור מדויק של המצב כפי שהוא.
מטרת התרגול היוגי היא בדיוק זו: להשיב את ההכרה, ולו לרגעים ספורים, אל המצב התודעתי האמיתי. בתחילה אלו עשויים להיות רגעים חולפים, אך מתרגול לתרגול, הם הולכים ומתארכים. זוהי המטרה הראשונית, והחקירה נעשית בצורה פרקטית ומעשית. וזהו יופייה של הפילוסופיה היוגית: היא אינה נשארת ברמה התיאורטית, אלא דורשת התנסות מעשית כדי להיות מובנת במלואה. החוויה היא מוחשית וברת-השגה.
כעת, לאחר שהתעכבנו על "המצב התודעתי שלנו", נוכל להבחין טוב יותר מתי אנו נוכחים בו באמת ומתי דעתנו מוסחת ממנו. מכאן, נוכל לגשת שוב למושג "התודעה הנצחית".
פּוּרוּשַה (Purusha) מתפרש כ"צופה" או כ"עד", זוהי התודעה הנצחית. כדי להבין זאת, עלינו להכיר מנגד את ניגודו, פרקריטי (Prakriti): החומר המשתנה, כלומר, הטבע כולו.
וכאן אנו שבים לשאלת היסוד:
האם ללא המשתנה (פרקריטי) יכול להתקיים היציב (פורושה)? ולהפך?
אם כן, מהם שני העקרונות הללו במהותם?
אז בכתבי היוגה, פְּרַקְרִיטִי (Prakriti) היא העיקרון הנקבי. והיא מתוארת כ"הטבע", "האם הקדמונית" ומקור כל הבריאה. מהותה היא תנועה, פוטנציאל יצירתי ושינוי תמידי. אנרגיה דינמית, יולדת ומזינה.
ומנגד, פּוּרוּשַה (Purusha) הוא העיקרון הזכרי. והוא מתואר כ"העד", "הרואה", הנוכחות הנצחית והבלתי משתנה. הוא אינו פועל, אלא רק נוכח ומאיר.
פורושה הוא יסוד ה Being (ההוויה) שאינו מתערב בדבר. עם זאת, בלעדיו לא היה קיים האור המקיים את הכל, כלומר, אותה תודעה צופָה המאפשרת לפרקריטי לנוע ולהתגלות.
ומכאן, אני מזמינה אתכם ☺️ לפוסט ההמשך בקישור:
לפרטים לגבי הסדנה והשיעורים החיים 🌱 ללחוץ: כאן
