מה באמת קורה למוח בתרגול מדיטטיבי? 🌱

ביוגה, מדיטציה וכדומה...

אחד הדברים הכי מעניינים, זה שהמוח שלנו בנוי בכדי לשרוד ולא באמת להיות בשקט.

למעשה הוא כל הזמן, סורק סכנות, משווה, נזכר, מגיב, מדמיין את העתיד, והכי חשוב - בונה את הסיפור שלנו על ה"אני".

לכן אולי הרבה אנשים מגלים שבתחילת תרגול מדיטטיבי דווקא יש יותר רעש 😵‍💫 כי פשוט הם רואים עד כמה ההכרה פעילה נון סטופ. אבל זה ממש לא כישלון, להפך, זה אומר שאנו מתחילים לפתח הבחנה לזה שאנחנו הרבה מעבר לסיפור שההכרה מספרת על מי שאנחנו.

אז מה באמת קורה במוח שלנו כאשר אנו מאטים את הקצב? איך זה מתבטא מבחינת המצב ההישרדותי? האם זה מסוכן להיכנס למדיטציה שמא נהיה אדישים מידיי 🌵ונאבד את היכולת ההישרדותית שלנו להגן על עצמנו?... ומה זה באמת מדיטציה ויוגה, לאן זה מוביל?

מבחינה מוחית:

נתחיל מהמבנה:  אז יש הרבה מחקרים שמראים שתרגול מדיטטיבי קבוע משפיע על אזורי קשב וריכוז, ויסות רגשי, תגובת סטרס, ואפילו גמישות מוחית. כאן נכנסת לפעולה מערכת מורכבת שנקראת "רשת ברירת המחדל" (DMN). זוהי רשת של אזורים מוחיים שמחוברים ביניהם, והיא פועלת בעוצמה גבוהה דווקא כאשר האדם אינו מרוכז בעולם החיצוני. הנה מספר תחנות במוח מרכזיות במוח שכדאי להכיר (ראו באיור):

​1) קליפת המוח: היא כל מערכת העיבוד הגבוהה של ההכרה האנושית. היא כוללת בתוכה את האזור החשוב: "הקורטקס הקדם-מצחי" שהוא מרכז הניהול והוויסות של המחשבות והרגשות שלנו, ושם גם יושבים חלק מהרכיבים המרכזיים של אותה רשת ברירת מחדל:

 (DMN = Default Mode Network) שהזכרנו אותה קודם, ונפרט עליה בהרחבה בהמשך.

 

​2) האזורים הפנימיים העמוקים: (במרכז) אשר נמצאים ממש מתחת לקליפת המוח, שמרכיבים את המערכת הלימבית (Limbic System): רשת של אזורים במוח המעורבים ברגש, מוטיבציה והתנהגות. מערכת עמוקה שמכילה בתוכה את: האמיגדלה: מנגנון הישרדות ותגובת הפחד! האמיגדלה מזהה איומים וסכנות ומפעילה מיידית את תגובת "הילחם, ברח או קפא" Fight, Flight, Freeze. וההיפוקמפוס: מבנה מוחי מרכזי השוכן באונה הרקתית המדיאלית של המוח, והוא חיוני עבור גיבוש זיכרונות חדשים, למידה וניווט מרחבי.

​3) גזע המוח והמוח המוארך: החלק התחתון ביותר שנמשך למטה לכיוון עמוד השדרה. זהו המרכז האוטומטי שאחראי על הנשימה, הדופק והישרדות הגוף הפיזי.

​4)  המוח הקטן: אזור שמזכיר בצורתו מין כרובית או ענפי עץ קטנים, אחראי בעיקר על שיווי משקל, קואורדינציה ומוטוריקה.

5)  מדולה אובלונגטה (Medulla Oblongata):  בגזע המוח, ​אחראית על תפקודים אוטומטיים כמו נשימה, דופק ולחץ דם. ​שורשיה של ההישרדות הבסיסית ביותר של הגוף הפיזי.

במצב מדיטטיבי: 

כגון יוגה מדיטטיבית או ישיבת מדיטציה, מתחיל לקרות משהו מאוד חריג: במקום לרוץ עם כל מחשבה, נוצרת יכולת לראות אותה. וזה משנה לאט לאט את דפוסי הפעילות של המוח.

במצב זה, קליפת המוח הקדם-מצחית, שהיא מרכז המודעות והתצפית... נכנסת לפעולה ומאזנת את מצב רשת הברירת המחדל (DMN) שמייצרת את הריצה האוטומטית אחרי המחשבות. 

ואז יש את עניין הצופה, שצופה במה שמתרחש בהכרה.​ וזה משנה לאט לאט את דפוסי הפעילות של המוח. ומסתבר שבעזרת גמישות מוחית (Neuroplasticity = היכולת של המוח להשתנות). בכל פעם שאנחנו בוחרים! להתבונן במחשבה במקום להגיב אליה, אנחנו ממש מחווטים מחדש את המסלולים העצביים במוח.

אבל בתרגול, וזה חשוב מאוד לציין,  והנה כאן הטעות הנפוצה! זה לא שאנו לא חושבים... אנחנו מכוונים את הפוקוס למקום אחר! מסתבר שיש משהו מעבר למחשבה 🌸🌱 ומה שקורה זה, שאנחנו מבינים שהמטרה היא לא לעצור את המחשבות, ולא להילחם בהן. אנחנו מבינים שאנחנו לא המחשבה עצמה, וגם לא המרחב שבו היא עוברת... אנחנו אלו אשר מכוונים את הפוקוס 😉

הדוגמה הידועה של השמיים והעננים:

אנחנו לא העננים (המחשבות), ואנחנו אפילו לא השמיים (המרחב שבו הן עוברות, שנשאר לעיתים קרובות פסיבי)... אנחנו הכוח המודע שבוחר היכן להניח את תשומת הל♡ב. אנחנו אלו שמכוונים את הפוקוס! 

בקצרה: המחשבות יכולות להמשיך בשלהן, המרחב יכול להכיל אותן, אבל הבעלות על הקשב (הפוקוס) חוזרת לידיים שלנו. ושימו לב לשוני של הדימוי הזה מהדוגמה הקלאסית והמוכרת! כאן, אנו מוסיפים את עניין הפעולה הפנימית! וזה מעביר את המתרגל מעמדה של קורבן של המיינד שלו, או סתם צופה פסיבי, לעמדה של מנהיג מודע. 

ונחזור קצת למוח, מה קורה שם במצב הזה:

אז בכל פעם שהמנהיג המודע (שמתבטא בפיזי כקורטקס הקדם-מצחי, ראו באיור) בוחר להזיז את הפוקוס (למשל לנשימה), אז הוא ממש שולח אותות חשמליים שמכבים את מתג הטורבו של ה-DMN הרשת של המצב של ברירת המחדל. וכאן טיפה הרחבה על המצב הזה DMN = Default Mode Network (שאולי נשמע מפחיד למי שלא מכיר): 

אז מסתבר שדווקא כשהגוף שלנו כביכול ב"מנוחה" (בוהים בקיר, שוכבים במיטה), רשת ברירת המחדל (DMN) נכנסת לטורבו. 

ומה היא מריצה שם בלופים אוטומטיים? התניות ורשמים ישנים (סמסקרות): סיפורי עבר, חרדות ודאגות לגבי העתיד ("מה חושבים עליי?", "מה יהיה אם..."). סריקת סכנות אבולוציונית 🦖 והיא עובדת צמוד עם האמיגדלה (האזעקה 🔔) וההיפוקמפוס (הזיכרון) כדי לנסות להגן עלינו. בנוסף לכך, המוח פשוט מנסה לפתור בעיות דמיוניות מהעבר ומהעתיד, ובדרך משחזר שוב ושוב את אותם הפחדים, שבראשם עומד הפחד הקיומי העמוק ביותר. 

והפחד הזה מתרחש דווקא ברגע שהגוף שוקט, כאשר המיינד האוטומטי נבהל מעצם הרעיון של "לא לעשות כלום" ונתקל בבהלה להשתתק, להיעלם, או פשוט ללכת לאיבוד. כמובן שכל התהליך הזה קורה מאחורי הקלעים מבלי שאנחנו מודעים אליו. מדובר במערכת הגנה אוטומטית לחלוטין.

ומכאן השאלה: האם זה מסוכן להיכנס למדיטציה 😬 שמא נהיה אדישים מידיי 🌵ונאבד את היכולת ההישרדותית שלנו להגן על עצמנו?

אז התשובה על פי המדע: ... בדיוק להפך! וכאן מסתתרת אחת ההפתעות הכי גדולות של מדעי המוח והיוגה: המדיטציה (יוגה) לא מוחקת את מנגנון ההישרדות שלנו, היא פשוט הופכת אותו מאינטנסיבי, מעומעם, שוחק מנוון, ליעיל הרבה יותר.

אז מה שקורה בעצם, זה... כשאנחנו לא מתרגלים, האמיגדלה (🔔) ורשת ברירת המחדל DMN, נמצאות במצב של "אזעקת שווא קבועה". המוח מגיב לכל מחשבה טורדנית, דאגה כלכלית או זיכרון לא נעים כאילו דינוזאור רודף אחרינו ברחוב. 

המערכת מותשת, שחוקה ומגיבה מתוך בהלה אטומטית. ואז יש את הקטע לפעמים, שאנחנו כביכול נחים ישנים יותר וזה כמו, "כל הנחלים זורמים אל הים, אך הים לעולם איננו מלא" מהמובן, עדיין מרגישים עייפים ומותשים, למרות ה"מנוחה"... 

ואז כשאנחנו נכנסים למדיטציה ומפעילים את המנהיג המודע (אשר כולל בתוכו את הצופה, העד) אז קורה דבר מופלא: המערכת פשוט עוברת זיכוך. ו​הרוגע העמוק של המדיטציה לא הופך אותנו לאדישים, הוא מנקה את רעשי הרקע. 

ברמה המוחית:

כשהאמיגדלה, מפסיקה לקפוץ מכל אזעקת שווא דמיונית שהמיינד מייצר, היא מתפנה לעשות את העבודה האמיתית שלה: להגן עלינו בזמן אמת. אם חלילה תהיה סכנה מוחשית ופיזית במציאות, מנגנון ההישרדות שלנו יפעל בשבריר שנייה ובצורה הרבה יותר חדה וממוקדת. במקום לפעול מתוך פאניקה משתקת, אנחנו נפעל מתוך מודעות ערנית, בהירות מוחלטת ויכולת תגובה מדויקת.

ולשאלה הנוספת: 

מה זה באמת מדיטציה ויוגה, ולאן זה מוביל? אז את האמת יוגה ומדיטציה הן לא שיטות להרגעת המוח! אלא אימון להחזרת הריבונות הפנימית. זהו תהליך שבו אנחנו מפסיקים להיות מנוהלים על ידי האוטומט, היצרים ופחדי ההישרדות של המיינד (ה-DMN והאמיגדלה), ולומדים להעביר את ההגה לידיים של "המנהיג המודע". ​ולאן זה מוביל? זה מוביל לחופש בחירה אמיתי (Moksha). (מוזמנים לעיין בפוסטים שמסבירים על המערכת האנרגטית: האמת שמאחורי הצ'אקרות, וגם אז מה זה בעצם לא קונדליני? ועוד...) כשאנחנו לא שבויים בלופים של ההכרה,  פחד או דחף שצפים בנו. במקום להגיב כמו חיה פצועה מתוך מנגנוני הישרדות עתיקים, נוצר המרווח שמאפשר לנו לפעול מתוך חכמה, בהירות, וחיבור אמיתי למהות העמוקה שלנו.

להתנסות מעשית בתרגול, מוזמנים למפגש היכרות! שלחו הודעה ✍️ או לחצו כאן!

בחזרה לדף הבית