אז מה זה בעצם לא קונדליני?

במסגרת שבירת מיתוסים ודעות קדומות:

אז קודם כל, כתבתי חיבור זה עם קצת הומור, כי מדובר על חומר כבד, שמבוסס על מדע רוחני עמוק מהכתבים של היוגה בסנסקריט... וניסיתי לשוות לו מראה קליל יותר.

​ולפני שאתחיל ☀️🌙

חשוב לי לציין שמטרתי 🙏 אינה לומר חלילה לאף אחד שמה שהוא חווה אינו אמיתי! או רציני, או אינו תופעות אמיתיות של התעוררות הקונדליני, אלא כפי שמסביר סוואמי סטיאננדה בספרו Kundalini Tantra:

​"התחושות העזות שאנשים מדווחים עליהן לעתים, הן לרוב ביטוי של פעילות "פראנית" (אנרגטית), המבטאת שחרור של סמסקרות (התניות עמוקות).

והן לעתים תוצר לוואי של ניקוי... אבל הן לא ה"קונדליני" עצמה! ולא בהכרח הוכחה ש"אנרגיית הקונדליני התעוררה".

​אז קונדליני מה זה לא?

​קונדליני, זה לא כוח סופר נדיר שמעירים בטריק מגניב ופתאום יוצאים לנו אורות מהראש 🌈 

וזה לא עקצוצים, רעידות או "אנרגיה צבעונית" שקופצת עלינו ביוגה.

וזה גם לא באמת "נחש" שמתעורר!
ולא אנרגיה מינית, כמו שחלק נוטים להגיד (לא ממש או ממש לא!)...

​וכשזה קורה, זה לא אומר שפתאום נראה 😳 חזיונות או נצעק אלוהים! 
​קונדליני זה פשוט! קודם כל הנשימה שלך כשהיא ישרה 👌 וזה הגוף שלך כשהוא לא מכווץ.
וזה המחשבות כשהן נהיות כמו נהר צלול, ולא כמו גלים.
וזה לא אש, לא ענן, ובטח לא רעידת אדמה. 

זה השקט שנשאר אחרי שכל השאר נרגע!

​

ועוד קצת "מה זה לא": שאלות נפוצות:

האם חום בגב = קונדליני?

לא ממש.
​"וואו אני מרגיש שאני עף, זה זה?"
לא באמת.
​דמעות פתאומיות?
לא ממש.
​"ראיתי אור!"
זה לא בדיוק כך.

​

כל הדברים הללו יכולים להופיע, והם לגמרי יכולים להיות אנרגטיים ובעיקר אנושיים...

אבל ביוגה הקלאסית מהכתובים, רואים בהם תופעות לוואי של התרגול. 

זה הרבה ביטוי של הנפש, של האגו, מערכת ההגנה שלנו שתוחמת לנו בהגדרה את המציאות. ונאמר בכתבים שתופעות אלו חולפות. והן לפעמים כמו בועות סבון נוצצות וריקות.
קונדליני זה מה שנשאר אחרי שבועת הסבון של החוויה המרוממת, מתפוצצת.
​

אז איך בכל זאת "מוצאים" את זה?
​

אז קודם כל, לא מחפשים את זה! כי "זה לא זה"!
​יש עבודה, התמדה! מטפחים "מצב".
קונדליני איננה כוח שאתה מפעיל, זה הכוח שמפעיל אותך כשאתה מפסיק לעמוד לו בדרך.

אז מה זה בעצם כן קונדליני? 🌱

כשמדברים על "התעוררות הקונדליני", הכוונה האמיתית ביוגה היא למצב תודעתי שבו המערכת האנרגטית יחד עם גוף/נפש, נשימה ומחשבה, מתיישרים על ציר אחד.

במצב זה, שלושת הזרמים העדינים (אידה, פינגלה וסושומנה, נעמיק בזה בהמשך) מתחילים לפעול בהרמוניה. 

אז קצת חזרה קצרה על מהי המערכת האנרגטית (ואגב מוזמנים לעיין בפוסט קצר ותמציתי שמסביר היכן היא נמצאת: מהי המערכת האנרגטית ).

אז קודם, בקצרה, ע"פ הכתבים היוגיים, יש לנו מערכת אנרגטית 😏 כן, וזה לא מובן מאליו. אז ראשית, בואו ננסה להבין את זה רגע, או לכמה רגעים... 

ננסה להבין איך פועל הגוף ומה מניע אותו, מהיכן מגיעה התנודה או הפעולה שלו.

אז התשובה המיידית תהיה לרוב "המוח". המוח שולח פקודה חשמלית דרך מערכת העצבים, השריר מתכווץ, והיד זזה. פשוט.

​אבל היוגים הקדמונים שאלו שאלה עוד יותר עמוקה וידועה: ומה מניע את המוח?

​או מהו אותו "כוח" שהופך גוש חלבון דומם (מוח מת) לאיבר חי ששולח פקודות? מהי ה"חשמליות" הזו עצמה?!?

​

אז ל"כוח" הזה הם קראו פראנה (Prana). (ואגב מה מניע את ה"פראנה", את זה, אנו לומדים לאט אך בהתמדה, מכתבי ה"סאנקיה קריקה" יוגה ופילוסופיה, מהי התודעה הנצחית?)

ולא, "פראנה" זה לא מושג מיסטי. זו פשוט ה"ויטליות" (מצאתי מילה במילון ☺️) חיוניות "כוח החיים" דברים כאלה:

והכי חשוב! ההבדל המהותי בין גוף חי (אנרגיה) לגוף מת (בשר).

​עכשיו, הכוח הזה, הפראנה, זה לא סתם "מרחף" ומניע את הגוף. 

כי כמו שחשמל צריך חוטים כדי לזרום? אז הפראנה (ליתר ביטחון בהגדרה למי שלא מכיר, פראנה = אנרגיה אוניברסלית) צריכה "צנרת".

ולצנרת האנרגטית הזו קראו היוגים "נאדים" (Nadis באנגלית) שפירושם... רשת ענפה של ערוצי אנרגיה (מדברים על 72,000 כאלה) שמעבירים את כוח החיות לכל תא ותא. 

   

ומה קורה כשיש "צומת" מרכזית? מפגש של הרבה "צינורות" ראשיים?

בצמתים האלה, הפראנה רוטטת בעוצמה גבוהה יותר.

ולצמתים המרכזיים האלה קראו היוגים הקדמונים, צ'אקרות (גלגל בסנסקריט  Chakras).

ולא, זה לא גלגל אנרגיה שמסתובב בצבע סגול, כתום או אחר... זה פשוט "צומת" של צינורות פראנה שזורמת בנאדים.

​

דוגמה פשוטה מהחיים:

המערכת האנרגטית משפיעה ישירות על המערכת האנדוקרינית (ההורמונלית) ולהפך! למשל, כשאנחנו מתרגשים, לעתים נרגיש "פרפרים בבטן". זו לא מטפורה, זו צ’אקרת מקלעת השמש, צ'אקרת האש.

וגם כשאנחנו מאוהבים למשל, לעתים יש תחושת חום בלחיים או התרחבות בחזה (צ’אקרת הלב).

אלו לא דמיונות. אלו תחושות ממשיות של "פראנה"! הרוטטת בשדה האנרגטי שלנו.

הכוונה בדוגמאות אלו, זה להמחיש את ההימצאות של המערכת האנרגטית שלנו בחיי היומיום!

זה לא דבר נדיר ולא דורש "טריק מגניב". האנרגיה פועלת בנו עכשיו 🙂

היא הרטט בעיניים, היא זו המפסלת לנו את ההבעה הייחודית שלנו פלוס הזיהוי! היא הרטט שקיים בין כל ניד עפעף למשנהו בתפיסה הקיימת בין השאיפה לנשיפה.

מה שכן, במשך הזמן, כמו שחומר הגוף מתכלה, כך גם צינורות אלו, אשר מחוברות לרגש ולמערכת ההורמונלית, עם הזמן עלולות להחסם.

וזה קורה בעיקר אם איננו מודעים ונוכחים בהוויה. אז, כאשר אנו פועלים רק מהמיינד. לאט לאט, במשך הזמן, נרגיש פחות את האיחוד האנרגטי ואת המצב התודעתי שקיים! וזה ייצור בנו את תחושת הבידוד.

וכאן אגב, נכנסת היוגה, כתרגול! תנוחות מעסות שהרישים הקדמונים פיתחו לנו, שפשוט מלמדות אותנו איך לנקות את ה"צנרת" הזאת (נאדים) כדי שה"חשמל" (הפראנה) יזרום בה בצורה חלקה, ובכדי שנוכל להרגיש בחזרה את החיבור להכל, את האיחוד עם האנרגיה האוניברסלית.

ואגב, זה לא בהכרח רוחני, זה טוב לכולם בכל המישורים, כי המערכת האנרגטית היא למעשה זו שמפעילה את הפיזי, על כן מי שפותח את הצ'קרות (כמו שלפעמים מכנים זאת ☺️) יהיה מן הסתם בד"כ גם בריא פיזית 👍

טוב, אז נחזור לענייננו, היינו בנאדים, הצינורות שבהן זורמת האנרגיה, ודיברנו על שלושת הנאדים המרכזיים! (מתוך ה 72000) והם; אידה, פינגלה וסושומנה (היכן נמצאות, וכיצד פועלות ממש, נתאר בפוסט נוסף או בתרגול המעשי) אז ממש בקצרה:

אידה 🌙: צד ימין בגב תחתון מצ'קרת שורש, נחיר שמאל, מייצג את התת מודע, הזרם הירחי, הקריר, קבלה, אינטואיציה רוגע...

פינגלה ☀️: צד שמאל בגב תחתון מצ'קרת שורש, נחיר ימין, מייצג את המודע, פעילות, הזרם השמשית, חמים, כוח, תנועה ובהירות...

וכששניהם מתאזנים, מתאזן גם הסושומנה נאדי, ערוץ מרכזי שחוצה מצ'קרת שורש דרך קודקוד הראש; ורק אז הערוץ המרכזי נפתח והמודעות זורמת דרכו בחופשיות.

   

ה"נחש" שמצויר בספרים העתיקים, מסמל את התנועה של אידה ופינגלה נאדים, העולים בצורת ספירלה מלופפים זה בזה. התודעה עולה לאורך עמוד השדרה האנרגטי... וזו לא תנועה פיזית. למעשה במהותה, זוהי טכניקה שהרכיבו לנו הרישים הקדמונים בתור נקודות ציון ומיקוד! בכדי שנוכל לרכז את ההכרה, הכל מתחיל מנשימה ותשומת לב.

אז כאשר מתרחש "מצב" ריכוז, ללא מאמץ

 ומתייצב, הפראנה נעה בו בצורה מאוזנת בקו ישר, וזה הנאדי סושומנה (הקו הישר באיור שמתרחש כשיש איזון), ואז יש שינוי בתפיסה. בנוסף, באופן סודי, טכניקה זו מאפשרת יצירת קשר בלתי אמצעי בין משיגים לתלמידים.

בתרגול, הנשימה הופכת כמעט בלתי מורגשת "קוולה קומבקה": הנשימה נעתקת ונעצרים תפקודי ההכרה.

וכאשר המחשבה משתתקת, אנו נוכחים.

הגוף וההכרה נחים, והפעולה היא מבפנים (קריה) אנו רוכבים על הנשימה.

וזוהי ההתעוררות האמיתית של הקונדליני, זה לא "פיצוץ אנרגטי", אלא חזרה הביתה אל המרכז. וזוהי רק ההתחלה. חיסכון אנרגיה זה מוביל ליכולות הבחנה שאינן קיימות בפיזור הדעת. במקום שהאנרגיה תהיה מוסחת לאובייקטים החיצוניים, אנו מרכזים את המיינד ("סמהדי")

ונפתחת התפיסה אל מעבר מה שההכרה מזהה... מעבר לזמן ולמרחב, מעבר להיתפסות (תפיסה) החיצונית של החושים באובייקטים.

וזה על קצה המזלג, עוד נמשיך בנושא בפירוט על מה זה כן קונדליני, בהמשך.

לפרטים לגבי הסדנה והשיעורים החיים 🌱 לחצו: כאן

בחזרה לדף הבית