אז מה הן הצ'אקרות, ולמה בעצם שבע?

פחות או יותר 😉

*לרקע על מהיכן מגיעות הצ'אקרות, נא לעיין בפוסט הקודם: "האמת שמאחורי הצ'אקרות, ומה הקשר לקונדליני?"

וכדי לשמור על רצף מחשבתי, אחזור בקצרה על ההגדרה המרכזית מפוסט המבוא ☺️: "הצ’אקרות עצמן אינן איברים פיזיים, או גלגלים צבעוניים 🍭 שמסתובבים לנו בגוף או בראש! 

אלא מרכזים אנרגטיים, שעל פי הרישים הקדמונים, מתגלים בהצטלבויות הגדולות של הנאדים (מוליכי האנרגיה!). ואגב, יש הסבורים שיש 88,000 הצטלבויות כאלה (צ'אקרות), ואף יותר; ו-72,000 נאדים (או יותר, תלוי בשושלת שמציגה זאת). צ'אקרה בסנסקריט: चक्र, פירושה 'גלגל' או 'מערבולת'."

​אז בקצרה, לרובנו יש דימוי ברור של "שבע צ'אקרות" המסודרות לאורך עמוד השדרה כמו שבע תחנות אנרגיה.

​אך בפועל, המסורת העתיקה של היוגה לא התחילה משבע צ'אקרות צבעוניות ונאות למראה. היא התחילה מתנועה אחת של תודעה, משלושת הנאדים (יש הסבר בפוסט "אז מה זה בעצם לא קונדליני"), ומה"בינדו".

​ומסתבר ששבע הצ'אקרות הן מפת הוראה מאוחרת יחסית, ולא האנטומיה המקורית של המפה האנרגטית.

אז ​לפני שנתחיל לנתח מהי כל צ'אקרה (מז'ורית) לעומק ובנפרד, בואו ננסה להבין: למה דווקא שבע?! ועוד כל מיני דברים על הדרך...

​אבל קודם (לפני שנשכח), לגבי ה"בינדו" (बिन्दु), רק נציין שעוד לא סיימנו לחקור את מהותה של "נקודה" זו. את מה שהתחלנו בפוסט הקודם בסדרה זו (לעיון שוב, לחצו כאן), נמשיך בפוסט הבא בהקשר למסע הפנימי של הקונדליני...

​ועכשיו, אז למה בעצם שבע? ​והתשובה: הרישים לא בנו מערכת אנטומית. הם תיארו תנועות של תודעה. הצ׳אקרות הן קודם כול תהליכים תודעתיים אנרגטיים, שרק אחר כך הפכו ל"תחנות" המוכרות לאורך עמוד השדרה.

אז למה בעצם שבע? לא ייאמן, אבל המערב מעורב... המערב אהב את זה, וההודים אימצו את זה מחדש. וככה נוצר סטנדרט שלא באמת היה סטנדרט היסטורי.

​בקצרה: בשנת 1918 הבריטי סר ג'ון וודרוף, תחת שם העט "ארתור אוולון", תרגם את הספר המופלא:
 Ṣaṭ-Cakra-Nirūpaṇa षट्चक्रनिरूपण פירוש מילולי; חקירה של שש הצ'אקרות", אשר נכתב במקור על ידי המלומד והמתרגל הטנטרי ההודי פּוּרְנָאנַנְדַה סָרָאסְוַתִי (Pūrṇānanda Sarasvatī) בערך בשנת 1526 לספירה...

סר ג'ון וודרוף (שקרא לספר The Serpent Power). לא הוסיף צבעים או את הצ'אקרה השביעית. שאגב הצ'אקרה השביעית, סהאסררה, בטקסטים העתיקים, לא מופיעה בדיוק כצ'אקרה, אלא כ"מרחב תודעתי עליון". היא אומנם הכתר, אך לא כחלק משרשרת של שש תחנות, אלא כמצב תודעה! הוא תרגם נאמנה את הטקסט.

אך המערב שקרא את הטקסטים ההודיים דרך התרגום של וודרוף, עיצב מהם את המודל הידוע של ה"שבע צ’אקרות" שנראה פשוט, וברור, יותר ממה שמתואר בכתבים העתיקים, ואז... החזיר את המודל הזה להודו... ושם, וואלה, הוא אומץ כאילו היה מסורתי מאז ומתמיד.

ומה שאנו רואים כיום הוא תוצאה של תנועות "ניו אייג'" מהמאה ה-20, שהתחילו לחבר בין הצ'אקרות לבין: תדרי צבע, תדרי קול מערביים, רעיונות של פסיכולוגיה אנרגטית, ריפוי בצבעים (Color Healing) ועוד...

זו לא תורה עתיקה, אלא התאמה תרבותית חדשה.

ואין בזה משהו פסול חלילה! רק שבכל זאת, כדאי לדעת שזאת הסיבה... למה לעיתים זה לא מתקבל בברכה 🙂 במסורות מסוימות, כאשר ניגשים באמת לתרגול הפנימי יותר.

​אז לאחר שהבנו שהטקסטים הסנסקריטיים המקוריים לא מסמנים את הצ'אקרות בצבעי הקשת 🌈, ומהיכן מגיעה הפרשנות המאוחרת שמבוססת על הדימוי של "גלגלי אנרגיה" בצורה ציורית ואסתטית (הצבעים במודל המודרני מבוססים על צ'אקרות = קשת צבעים = ספקטרום אור, רעיון פילוסופי מערבי לחלוטין)... ניגש לפרט על הצ'אקרות, ברעיון המשולב: הפסיכולוגי המודרני והעתיק.

ומה שאנחנו עומדים לדבר עליו בפוסט הזה הוא לא על "איפה הצ׳אקרות נמצאות", אלא מה מנסה התודעה לעשות שם. כך נשאר נאמנים כמה שניתן למקור ☺️👍

הצ'אקרה הראשונה, ​מולהדהרה צ'אקרה Muladhara Chakra

צ'אקרת האדמה, השורש:

פירוש השם: מולה (Mula) = שורש + אדהרה (Adhara) = בסיס/תמיכה.

זהו היסוד הראשוני (Moola Prakriti) שממנו התודעה מתחילה להתעגן בגוף.

הרישים ראו בצ'אקרה זו לא רק "מרכז אנרגטי", אלא זיכרון אבולוציוני עמוק ביותר של האדם... כל מה שהגיע מעולם החיה, מהאינסטינקטים הראשוניים, ומהפחדים הקדומים.

​הקשר לקונדליני: יש כאן נקודה חשובה. הקונדליני שאקטי ("שאקטי" הוא מונח שנחקור בפוסט נוסף) נחה רדומה במולהדהרה.

אבל המושב האמיתי (Seat) של הקונדליני נמצא בסהאסררה, בכתר.

מולהדהרה היא כמו מתג הפעלה לא המקור. וזה ההסבר למה ההתעוררות אינה "להרים אנרגיה מלמטה למעלה", אלא להעיר את הרדום אל החי!

​מה עוד ניתן לומר על הצ'אקרה? ואיך לבחון אם יש בנו חוסר יציבות בצ'אקרה זו. הצ'אקרה מחזיקה פחדים קמאיים (קיומיים) הקשורים ככל הנראה להישרדות, תחושת שייכות, חרדה מהיעלמות, וקושי להרגיש שיש אדמה מתחת לרגליים. מכאן גם הקשר בין מולהדהרה לבין טראומות מוקדמות, תחושת נטישה וחוסר ביטחון קיומי.

​מאפיינים סמליים מהותיים:

​יסוד: אדמה, ​צבע: אדום עמוק, צליל: LAM, סמל: ריבוע זהוב, לוטוס עם 4 עלי כותרת. המיתולוגיה ההודית, מחברת אליה את דמותו של "גנשה" 🐘 המסמל את העיקרון של הסרת המכשולים.

​חוש: ריח, ​איבר פעולה: הפרשה (שחרור החומר).

​חוסר איזון בתת פעילות:

חרדה קיומית, פחד משינוי, תחושת תלישות, חוסר קרקוע, קושי בביסוס כלכלי או עייפות כרונית.

​חוסר איזון בעודף פעילות:

​אובססיה לביטחון חומרי, קיבעון חזק, התנגדות לשינוי, החזקה, צבירה, תלות, יצר הישרדות מוגזם.

​ביטוי פיזי:

​כאבי גב תחתון, ​בעיות ברגליים ובברכיים, עצירות כרונית או חוסר יציבות במעיים, חולשה ברגליים או פחד ליפול.

במולהדהרה צ'אקרה מצויה נקודת השורש של כל מערכת הנאדים. 

שלושת הנאדים המרכזיים: אידה, פינגלה וסושומנה, נפתחים כאן, אבל גם כל רשת הנאדים כולה נשענת על מרכז זה.

בשורה אחת:

מולהדהרה מחזיקה בשני הקצוות: מצד אחד את הכבדות של הפחד והיצר, ומצד שני את הפוטנציאל של האנרגיה הנעלה.

ושם, בתוך החומר הדחוס הזה (החלק החיצוני של התפיסה ☺️) מתחיל המסע אל הרוח.

הצ'אקרה השנייה, סוודישטהאנה צ'קרה Svadhisthana Chakra

משכן העצמי, שער התת מודע, ומקום תחילת הדואליות. נקראת גם צ'אקרת הסקרל (עצם הסקרום או עצם העצה הנמצאת בין הישבנים, בבסיס עמוד השדרה).
מהי מבחינת המודעות: סוודישטהאנה היא הצ'אקרה השנייה, והיא מסומנת בספרות הטנטריות כמרחב שבו המודעות האנושית מתחילה לקבל צורה, רגש, זרימה ותנועה. בעוד שהשורש הוא יציבות וקיום, כאן מתחילים החיים לזוז.
מקום ומשמעות: שם: סוודישטהאנה, "המשכן של העצמי" (הכוונה ל"עצמי" שאנו מזוהים איתו ונצמדים אליו).
מיקום: מעט מעל מולהדהרה, בבטן התחתונה, שתי אצבעות מתחת לטבור, באזור עצם העצה.
סמל: סהר ירח ולוטוס בעל 6 עלי כותרת בצבע ורמיליון.
צליל שורש (ביג'ה): VAM.
יסוד: מים, יסוד של זרימה, רגש וגמישות.
חוש: טעם.
איבר פעולה: איברי רבייה.
הצ'אקרה של התת מודע והקרמה. בכתבים העתיקים מתארים את סוודישטהאנה כמרכז התת מודע. כאן שוכנים הרשמים העמוקים, ה"סמסקרות" (התניות עמוקות ומושרשות), וה"קארמות" (פעולות שנובעות מאותן סמסקרות) שאינן מאפשרות לאנרגיה לעלות באופן חופשי. מנקודת מבט של תרגול: במולהדהרה הכל רדום. בסוודישטהאנה זה מתחיל לפעול. 

לכן היא נחשבת לעיתים מכשול בהתעוררות הקונדליני, כי האנרגיה נמשכת בחזרה לרבדים הלא מעובדים של התודעה. נושאים פסיכולוגיים מרכזיים רגש ותשוקה: הצ'אקרה של הרגש הלא מעובד, עונג, דחף, יצירתיות ומיניות.
דואליות: כאן מתחילים הקיטוב, המשיכה והדחייה, של ההכרה, הדינמיקה שמניעה שינוי. זרימה: כסף, מערכות יחסים, יצירתיות, ומרחבי חיים שמגיבים לתנועה. הלא מודע: מאגר של רצונות לא מודעים, פנטזיות, דחפים.

הקשר להתפתחות רוחנית: המסורת מתארת את סוודישטהאנה כשלב השני באבולוציה של התודעה האנושית. אבל רק אחרי שאג'נה ומולהדהרה מקבלות יציבות! אפשר לגשת לסוודישטהאנה מבלי להישאב לתוכה. זהו שלב שמצריך הבנה, הבחנה (וויווקה) עדינה של רגש, ולא הכחשה או הדחקה. 

היבטים פיזיולוגיים: בלוטות: בלוטות הרבייה. איברים: כליות, שלפוחית, מערכת הרבייה, גב תחתון, וכל הנוזלים בגוף.

חוסר איזון: איך זה נראה בחיים. תת פעילות: נוקשות רגשית, קושי בשינוי, חוסר יצירתיות, קושי באינטימיות, ליבידו נמוך.

עודף פעילות: תנודתיות רגשית חריפה, תלות בעונג, התמכרות למין או לפנטזיה. מניפולטיביות רגשית.

ביטויים אפשריים בגוף: בעיות פוריות, כאבי גב תחתון, הפרעות בכליות או בשלפוחית, הפרעות גינקולוגיות.

הצ'אקרה השלישית, מניפּוּרה צ'קרה Manipūra Chakra

עיר אבני החן, שער האש, נקודת האל חזור של ההתעוררות.
מניפּוּרה היא הצ'אקרה שבה התודעה האנושית לוקחת שליטה על חייה.
אם שתי הצ'קרות הראשונות הן אינסטינקט וטבע, כאן מופיע כוח הרצון.

מניפּוּרה היא המקום שבו נוצר הסובייקט האנושי שמסוגל לומר: אני עושה.

מקום ומשמעות: שם: מניפּוּרה, "עיר אבני החן", מרכז זוהר של כוח ועוצמה. מיקום: מאחורי הטבור, באזור הבטן העליונה. נקודת הפעלה: הטבור עצמו. סמל: משולש אדום הפוך, יסוד האש. לוטוס: 10 עלי כותרת בצהוב בוהק. צבע: צהוב. ביג'ה מנטרה: RAM.

מרכז האש והדינמיות. 

מניפּוּרה היא מרכז הדינמיות, המוטיבציה והפעולה.

זוהי האש שמפרקת, מעכלת, וממירה חומר לאנרגיה.
לא רק עיכול פיזי, אלא עיכול של חוויות ורגשות.
במסורת הטנטרית זהו המקום שבו האדם מחליט:
אני הולך קדימה. אני פועל. אני משנה.
נקודת האל חזור של הקונדליני:
התודעה כבר לא נמשכת מטה על ידי דפוסים ישנים, אלא ממשיכה לעלות.
ההתעוררות מתוארת כ"פיצוץ" שנוצר מפגישה של פראנה (אנרגיה עולה) ואפאנה (אנרגיה יורדת).
זהו רגע שבו שתי המגמות בתודעה נפגשות ויוצרות כוח חדש.
היבטים פסיכולוגיים ונפשיים
כוח רצון: היכולת להחליט ולהוציא לפועל. ביטחון עצמי: תחושת מסוגלות ועמידה על שלך. אגו במובן היוגי: הזהות שפועלת בעולם, לא האגו הגס. טרנספורמציה: יסוד האש ממיר רגשות, תסכול, פחד או כעס לכוח פעולה. שאיפה והישג: המקום שמניע אותנו לקחת אחריות על החיים.

היבטים פיזיולוגיים:
בלוטות: הלבלב ויותרת הכליה (אדרנל). איברים: מערכת העיכול, כבד, טחול, כיס מרה, קיבה, סרעפת. תפקודים: חילוף חומרים, וויסות אנרגיה, "אש העיכול" (Jatharagni).

אי איזון איך זה נראה בחיים תת פעילות: חוסר ביטחון, חוסר מוטיבציה, עייפות. קושי בהחלטות, תלות, דחיינות.
עיכול איטי בעקביות.

עודף פעילות: תוקפנות, שתלטנות, צורך בשליטה. אגו נפוח, ביקורתיות יתר. סטרס כרוני, התפרצויות כעס.

ביטויים בגוף: צרבות, גזים, כיבים, הפרעות כבד ולבלב, סוכרת. היבט רוחני: מניפּוּרה היא המעבר מתודעה אינסטינקטיבית לתודעה אנושית מלאה.
כאן נולדה היכולת לקחת אחריות על החיים.
כאן מתחיל השלב שבו תודעה יכולה להתעורר באמת.

הצ'אקרה הרביעית, אנהאטה צ'קרה Anāhata Chakra

הצליל הבלתי מוכה, גשר הלב, נקודת המפגש בין אנושי לאוניברסלי.

אנהאטה היא הלב האנרגטי של האדם.

אחרי שלוש צ'אקרות של אינסטינקט, דחף, תשוקה ואש, כאן מופיע לראשונה משהו אחר: היכולת להרגיש בלי להיאחז (no attachment), לאהוב בלי להישרף, ולהיפתח בלי להתפרק.
מקום ומשמעות:
שם: Anāhata "בלתי מוכה", הצליל שמתקיים מעצמו.
מיקום: מרכז החזה, מאחורי עצם החזה.
נקודת הפעלה: מרכז עצם החזה.
סמל: שני משולשים משולבים, הקסגרמה. לוטוס: 12 עלי כותרת.

צבע: ירוק, ולעתים ורוד.
ביג'ה מנטרה: YAM.

מרכז הגשר: איזון בין הצ'אקרות התחתונות לעליונות.
אנהאטה היא הציר המחבר בין שלוש הצ'אקרות התחתונות (חומר, הישרדות, אינסטינקט) לבין שלוש העליונות (תודעה, אינטואיציה, רוח). זוהי נקודת האיזון שבה האדם מפסיק לפעול מתוך פחד או דחף, ומתחיל לפעול מתוך הבנה.
"וישנו גרנטהי" הקשר הרגשי במסורת הטנטרית, אנהאטה היא המקום שבו יושב וישנו גרנטהי, הקשר השני מתוך שלושה:
הקשר של ההיקשרות הרגשית. כאשר הקונדליני עובר דרכו, נפרמת האחיזה הרגשית, והלב הופך למרחב של אי תלות.
זו לא "אהבה רומנטית", אלא אהבה ללא תנאי, שאינה נאחזת במושא.
יש שמתארים את צ'אקרת הלב כמושב ה Jivatman, הנשמה הייחודית, כלהבת נר שלא נכבית מרוח חיצונית. 

כלומר תודעה יציבה שאינה מושפעת מאירועים. סמל ההשתלבות. שני המשולשים המשולש העולה: תודעה, שיווה הרוח. והמשולש היורד: שאקטי, הטבע, החומר.
והחיבור ביניהם: איחוד שממנו נוצרת ראייה רחבה, הבנה, חמלה.

יסוד וחוש: יסוד: אוויר, תנועה עדינה, מרחב פתוח.
חוש: מישוש, מגע.
איבר פעולה: ידיים, היכולת לתת, ליצור, לגעת, לרפא.

היבטים פסיכולוגיים ונושאים מרכזיים:
אהבה בלתי מותנית, אהבה שאינה תלויה בהדדיות או בביטחון. חמלה וקבלה, היכולת לראות אדם אחר כפי שהוא, בלי לגונן ובלי לשפוט. איזון של נתינה וקבלה: גבולות רגשיים בריאים.
ריפוי: מרכז הריפוי העצמי והאינטואיציה הרגשית.

היבטים פיזיולוגיים:
בלוטה: התימוס. קשורה ישירות לחסינות. איברים: לב, ריאות, מחזור הדם, עור וידיים. תפקוד: ויסות נשימה, תחושת פתיחות בבית החזה.

חוסר איזון, איך זה נראה בחיים, תת פעילות: קושי לסמוך, פחד מדחייה, סגירות רגשית. נטייה להחזיק טינה, קושי לסלוח. תחושת בדידות גם כשיש אנשים קרובים.

עודף פעילות: תלות רגשית, קנאה, רכושנות. נתינה מוגזמת עד ביטול עצמי. חוסר גבולות.

ביטויים פיזיים: יתר לחץ דם, דפיקות לב, אסטמה, דלקות ריאה, מערכת חיסון חלשה.

הצ'אקרה החמישית, וישוּדהִי צ'קרה Vishuddhi Chakra

מרכז הטיהור, הקול האמיתי, שער הטרנספורמציה של רעל לצוף.

וישודהי היא הצ'אקרה שבה התודעה מתחילה להתבהר.
אחרי הלב, שהיא נקודת האיזון, כאן האדם לומד לבטא את האמת, לא לייצר אותה.
זהו המרכז שבו חוויה מתעדנת למילה, והמילה הופכת לכלי של תודעה ולא של אגו.
מקום ומשמעות:
שם: Vishuddhi "טיהור", "טהור במיוחד".
מיקום: אזור הגרון והצוואר, מאחורי שקע הגרון.
נקודת הפעלה: הגרוגרת.
סמל: עיגול לבן וסהר, אקאשה (אלמנט חלל, המרחב האינסופי).
לוטוס: 16 עלי כותרת.
צבע: כחול בהיר.
ביג'ה מנטרה: HAM.

מרכז הטיהור: נקטר ורעל. לפי "קונדליני טנטרה", Vishuddhi אינה רק תקשורת. היא המרכז שבו מתרחש אחד הסמלים העמוקים של הטנטרה: יכולת לבלוע "רעל" מבלי להרוס את התודעה, ולהפוך אותו לצוף. הכוונה איננה לרעל פיזי ☺️👍 אלא לחוויות החיים: כאב, ביקורת, עלבון, סבל, דואליות.
כאשר התודעה לא בשלה זה שורף במניפּוּרה.
כאשר Vishuddhi מתעוררת, זה עובר טרנספורמציה.
כמו שיווה (האספקט של המתבונן עליו מסתובב השינוי 😉👌), שבלע את הרעל ושמר אותו בגרונו. הקשר לבינדו: שמירת האמריטה. הסבר: במסורת נאמר שהצוף (Amrita) מטפטף מבִּינדו צ'קרה (הסבר בהמשך על הקונדליני וקריה יוגה). במצב הרגיל הוא מתבזבז ונשרף בעיכול. ובמצב המעודן, Vishuddhi עוצרת את זרימתו, מטהרת ושומרת עליו.
המשמעות המעשית:
כל חוויה, גם קשה, הופכת לדלק תודעתי ולא להרס.
יסוד וחוש: יסוד: "אקאשה" חלל, תווך הצליל. חוש: שמיעה. איבר פעולה: דיבור (מיתרי הקול).

נושאים פסיכולוגיים ותודעתיים:
אמת פנימית: היכולת לדבר לא כדי להרשים, אלא כדי לייצג את מה שנכון.
הקשבה עמוקה: (פיתוח הקשב הפנימי) לא רק לאחרים, לקול הפנימי. הגשר בין הלב לראש: מיתוג רגשות לשפה, והורדת רעיונות לדיוק. יצירתיות מעודנת: מוזיקה, שירה, אמנות שמגיעה מתודעה גבוהה ולא מרגש גולמי.

היבטים פיזיולוגיים: בלוטות: תירואיד (בלוטת התריס) ופאראתירואיד. איברים: גרון, צוואר, אוזניים, מיתרי הקול, כתפיים, שיניים. תפקוד: מטבוליזם, איזון סידן, יכולת קולית.

חוסר איזון איך זה נראה בחיים תת פעילות: קול חלש, פחד לדבר, "בליעת מילים". קושי לבטא צורך או גבול. תחושת חסימה בגרון. עודף פעילות: דיבור יתר, חוסר הקשבה. ציניות, רכילות, שימוש מניפולטיבי בשפה. מילים שמנסות לשלוט במקום לגלות. ביטויים בגוף: צרידות, דלקות גרון חוזרות, בעיות תירואיד, כאבי צוואר וכתפיים.

הצ'אקרה השישית, אג'נה צ'קרה Ajna Chakra

מרכז הפיקוד, העין השלישית, שער ההכרה שמעבר לדואליות.

אג'נה היא הנקודה שבה התודעה מפסיקה להתפצל.

כאן נפגשות כל התנועות של האדם: רגש, רצון, דמיון ומחשבה ומתמזגים אל ערוץ אחד.

במסורת הטנטרה זהו "מרכז הגורו", המקום שבו ההנחיה הפנימית ברורה, שלא ניתן לטלטל.

מקום ומשמעות: שם: Ajna: פקודה, ידיעה, הנחיה. כינוי: עין שלישית, Guru Chakra. מיקום: במוח, בגובה שבין הגבות. נקודת הפעלה: Bhrumadhya השער בין הגבות. לוטוס: שני עלי כותרת בלבד, סוף הדואליות. צבע: אינדיגו או לבן זוהר. ביג'ה מנטרה: OM.

מרכז הפיקוד: התודעה המורה. אג'נה נקראת "צ'קרת הגורו" משום שמכאן מגיעה ראייה פנימית. זהו המקום שממנו האדם יודע מבלי להסביר, מבלי להתאמץ, מבלי לשאול. לא אינטואיציה רגשית, אלא ידיעה בהירה. רודרה גרנטהי: הקשר האחרון. באג'נה יושב קשר רודרה, הקשר האחרון במסע הקונדליני. הוא מסמל את ההיאחזות האחרונה באגו הסמוי ובתחושת ה"אני הפועל". גם אחיזה בכוחות על חושיים (סידהיס) נחשבת צורה שלו. פריצת הקשר מאפשרת לתודעה להפסיק להזדהות, ולהתמזג באופן טבעי אל הכתר.

מפגש הנהרות, מקום האחדות!

זהו המקום שבו אידה, פינגלה וסושומנה נפגשים.

מאג'נה והלאה, יש רק ערוץ אחד עולה. 

העין השלישית וההיבט הפיזי: המסורת מקשרת את אג'נה לבלוטת האצטרובל. לא כמיסטיקה זולה, אלא כמרכז ביולוגי עדין שמווסת שינה, אור, חוש זמן, וחוויות עומק. התעוררות אג'נה מאפשרת תפיסה שמעבר לחושים... לא פנטזיה, אלא פוקוס חד על המציאות.

יסוד וחוש: יסוד: מעבר ליסודות, ללא טטווה גסה (אלמנט כגון: אדמה, מים, אש, אוויר ואפילו חלל. חוש: החוש השישי, ידיעה ישירה.

נושאים פסיכולוגיים ותודעתיים: אינטואיציה גבוהה: לא ניחוש רגשי, אלא ראייה פנימית. התודעה העדה: היכולת לראות מחשבות ורגשות בלי להזדהות. בהירות מחשבתית: הבנה מהירה, ראיית דפוסים, החלטות נקיות.דמיון וויזואליזציה: יצירת מרחב פנימי מדויק.

היבטים פיזיולוגיים: בלוטות: אצטרובל, ולעתים גם היפופיזה. איברים: מערכת העצבים המרכזית, עיניים, סינוסים, מרכז המוח.

אי איזון איך זה נראה בחיים תת פעילות: קושי לראות תמונה רחבה. חוסר ביטחון באינטואיציה. תקיעות מחשבתית, בלבול. עודף פעילות: חיים בתוך דמיון ללא קרקוע. הזיה או פירוש יתר של חוויות. סחרחורות, כאבי ראש, רגישות לאור.

ביטויים בגוף: מיגרנות, בעיות שינה, סינוסים רגישים, הפרעות ראייה.

הצ'אקרה השביעית🌷  סהאסררה צ'קרה Sahasrāra Chakra

לוטוס אלף עלי הכותרת, המרכז שמעבר למרכזים, יעד מסע הקונדליני.

סהאסררה אינה "צ'קרה" במובן הרגיל של המילה.

אין לה צבע, אין לה יסוד, אין לה יאנטרה (כלי עזר ויזואלי גיאומטרי, למדיטציה), ואפילו אין לה ביג'ה מנטרה (צליל). זהו המקום שבו התודעה מפסיקה להסתובב במעגלים ומממשת את עצמה. היא לא צ'אקרה,  היא המרחב שבו כביכול, הגוף והתודעה נמזגים במקור האחד. או כפי שתיארנו מקודם: מצב.

שם ומשמעות: Sahasrāra "אלף עלי כותרת", סמל לאינסוף ולא לשלמות. כינוי: צ'קרת הכתר. מיקום: מעט מעל קודקוד הראש, בחלל שמעבר לגוף.

פתח האנרגיה נקרא: ברהמה רנדרה "פתח הברהמה" המקום שבו התודעה נכנסת בלידה ועוזבת במוות.

אז למה זו לא צ'קרה רגילה? על פי הכתבים, מולהדהרה היא המתג שמעיר את השאקטי (הכוח הפעיל והמשתנה... ועוד הסבר בהמשך), אך המושב האמיתי של הקונדליני הוא בסהאסררה. במילים אחרות (שוב, נראה לי שכבר דיברנו על כך 🙂) הקונדליני לא "עולה למעלה", אלא שבה למקורה. לאיחוד הסופי.

"שאקטי", שעוברת דרך כל הצ'קרות, מנקה קשר אחר קשר, חוזרת ומתמזגת עם שיווה (התודעה הטהורה)

וזהו מצב סמדהי. לא אקסטזה, לא רגש, אלא מצב של ידיעה טהורה, ונדון על כך בהרחבה בהמשך 😀👍

סהאסררה מאפיינים סמליים🌷:

לוטוס בן אלף עלי כותרת, פתוח כלפי מעלה. צבע: לבן זוהר, זהב, או אור סגול-עמוק. מנטרה: אין באמת 😉. טטווה (אלמנט גס כגון: אדמה, מים, אש, אוויר, חלל) מעבר לכל היסודות. חוש: לא חוש פיזי. זהו מצב תודעה שלם שבו החושים נובעים, במקום לתפוס. היבטים תודעתיים, תודעה טהורה שמכונה: שיווה (יאללה נלך על שוויון, גם נכון). איחוד: סוף הדואליות. אנאנדה: הכוונה למצב אושר שאינו מותנה בגוף או בנפש. ג'נאנה: הכוונה לידיעה שאינה תלויה בזמן או מקום. מוקשה / קייווליה: שחרור מהקרמה (מעגל הסבל של הפעולה והתגובה, עוד נושא עמוק שנעמיק בו בהמשך) ומהזדהות.

היבט פיזיולוגי: מיוחסת לבלוטת יותרת המוח (Pituitary), המתוארת כ"בלוטה המלכותית" שמכוונת את כל המערכת ההורמונלית. המוח הגדול, מרכז המודעות האנושית הגבוהה.

האם הצ'אקרה במצב "סגור" לעומת "נפתח". אז נקודה חשובה! סהאסררה לא "מתאזנת". או שהיא פתוחה או שלא.

במצב סגור: תחושת ניתןק, נפרדות, פחד ממוות, חוסר משמעות, עומס נפשי. בלבול מנטלי, ריקנות, רעשים בתודעה, תיתכן הרגשת חולי. במצב פתוח: תודעת על, שקט עמוק, אחדות עם המציאות. היעדר פחד, היעדר הזדהות, היעדר מאבק.

וכל זה על קצה המזלג 😉 רק התחלנו את החקירה! 

לפרטים לגבי הסדנה והשיעורים החיים 🌱 ללחוץ: כאן

בחזרה לדף הבית