מהם מצבי התודעה ביוגה, האם באמת אנו ערים? 🌞

ערות, חלימה, שינה עמוקה ו"טורייה", מי הוא "זה" שחווה את כל המצבים הללו?

במסורות רוחניות שונות מדברים על האפשרות שאנו חולמים...

והכוונה אינה אלגורית בלבד, אלא ממשית. גם עכשיו, ממש עכשיו, אנו חולמים. כמו ההרגשה לעתים של רגעים חמקמקים, שבהם נדמה לנו שאין זמן או מקום מסוים, רגעים שבהם נדמה שהגוף וההכרה נעשים מופשטים.

רגעים שבהם עולה תחושה שמה שמכונה "אני" הוא יצירה של זיכרון, או תנועה פנימית שמתארגנת תוך כדי סיפור על איזו דמות. 

ואנחנו בתוך החיים... הולכים כמתוך חלום, שבו גם הסבל וההנאה נחווים כממשיים ונוקבים. ובדרך כלל לא נראה לנו שאנחנו חולמים, עד שמגיע רגע השינה, ולפתע העולם משתתק, וגם המציאות הכי מטרידה פשוט נעלמת...

ובזמן שהתת מודע סורק את הזיכרון של מה שאנו יודעים על הדבר הזה אשר נקרא 'עולם', נוצרת מציאות חלומית שלמה, שלרוב, רק כשפוקחים עיניים ומנסים להיזכר, אנחנו מבינים עד כמה הייתה רחוקה ממה שאנחנו קוראים לו 'היגיון' 🤔...

במסורת האופנישדות מסבירים: החלום כעולם שלם, נחווה כאמיתי לחלוטין, אך נעלם עם ההתעוררות. כך גם בהתעוררות הרוחנית: כאשר הידיעה מתגלה, התודעה מתעוררת מעבר לתפיסה הרגילה שמגדירה את העולם, והאשליה נחשפת.

עולם הערות, שנראה לנו כה מוצק, קבוע ו"אמיתי", מתגלה גם הוא כחלום או אשליה (מאיה).

אז, נשאלת השאלה: כיצד נדע אם אנו חולמים או ערים? האם קיים בכלל הבדל? או מי הוא "זה" שחוצה מחלום לערות? זוהי שאלה מרכזית במסורת ה"וודנטה", והיא משמשת הזמנה לחקירה פנימית עמוקה יותר.

חשוב לציין: תרגול היוגה לא מנתק אותנו מהמציאות. להפך, הוא מחזק את היציבות הפנימית, ומתוכה מתגלה מציאות רחבה יותר (לעיון: קריה יוגה כתרגול תודעתי)... שאינה מבטלת את התפיסה הנוכחית, אלא מעמידה אותה בפרופורציה הנכונה.

כדי לענות על השאלות שלנו, נחקור תחילה לעומק מהם בדיוק מצבי התודעה. 

ואת משמעות מצב ה'טורייה', אותה תודעה טהורה שקיימת כאן תמיד, מצב ה'עד' גם כשאנחנו חולמים, ערים או בשינה עמוקה.

ארבעת מצבי התודעה במסורת היוגית 🌱 בעיקר לפי האופנישדות (מנדוקיה אופנישד), הם מסגרת מאוד מדויקת להבין את ההכרה. אז בואו נסרוק ביחד את מצבי התודעה ביוגה.

ארבעת מצבי התודעה:

1. ג’אגרת (Jāgrat) ערות: 

המצב הרגיל. מודעות לעולם החיצוני דרך החושים יחד עם חשיבה, פעולה ותגובה. זה המצב שבו רוב האנשים חיים רוב הזמן. במצב זה ההכרה פונה החוצה. האדם מזדהה עם העולם החיצוני: גוף, חושים, אנשים, פעולות, תגובות, כאב, הנאה, פרנסה, זמן, מקום. זה מה שאנחנו קוראים לו 😉 "העולם האמיתי".

בכתבים מסבירים: הערות אינה האמת הסופית. היא רק המצב שבו החושים שולטים בתפיסה. לכן העולם נראה מוצק, רציף ויציב, לא מפני שהוא בהכרח מוחלט, אלא מפני שההכרה מחוברת כרגע למנגנון החושים.

כלומר: ערות היא לא "האמת", אלא מצב שבו ההכרה תופסת את המציאות דרך החושים.

2. סוואפנה (Svapna)  חלימה:  

ההכרה פונה פנימה ויוצרת מציאות מתוך זיכרונות ורשמים. אין מגע ישיר עם העולם החיצוני. זוהי עדיין פעילות של ההכרה, רק שכאן ישנה תפיסה ללא החושים החיצוניים. 

בחלום ההכרה נסוגה פנימה. אין עיניים שפוגשות אובייקטים, אין אוזניים שפוגשות צלילים חיצוניים, ובכל זאת נוצרת חוויה שלמה: דמויות, מקומות, פחדים, רצונות, זיכרונות, עלילה. החלום נחווה כאמיתי. ובד"כ רק כשאנחנו מתעוררים, אנחנו אומרים: "זה היה חלום". זו נקודה חשובה: כמו שהחלום נראה אמיתי בזמן החלום, כך גם הערות נראית אמיתית כל עוד אנחנו בתוכה. 

אבל החלום אינו סתם "דמיון", הוא מראה שההכרה מסוגלת לבנות מציאות שלמה מתוך עצמה. לכן הוא שער להבנת המאיה (אשליה), לא מהמובן השלילי או החיובי ☺️ אלא מהמובן העמוק יותר: מה שנחווה כממשי אינו בהכרח מוחלט!

3. סושופטי (Suṣupti) שינה עמוקה: 

אין מחשבות אין חלומות ואין תחושת "אני" פעילה אבל יש קיום של הכרה במצב לא מודע (אחרת למשל, לא היינו אומרים "ישנתי טוב"). 

בשינה עמוקה אין עולם חיצוני, אין חלום, אין מחשבה ואין "אני" פעיל. ובכל זאת, כשאנחנו מתעוררים, אנחנו אומרים לפעמים: "ישנו טוב. השאלה היא: מי יודע שלא היה שם כלום?

זו נקודה וודנטית עמוקה מאוד. בשינה עמוקה אין פעילות מנטלית, אבל יש קיום. זהו מצב שבו ההכרה לא פועלת דרך אובייקטים, ובכל זאת משהו נשאר.

לכן השינה העמוקה מגלה דבר חשוב: האדם אינו רק המחשבות שלו. החושים או הזהות הפעילה שלו.

בכתבים מדגישים שלמרות שבשינה עמוקה מתרחש רוגע עמוק, והאדם קם שליו, זו עדיין אינה הארה. כי אולי אנו משערים שהייתה שם שלווה... ומה שאנחנו מרגישים באמת, זו מנוחה עמוקה, אבל ללא מודעות. 

בשינה עמוקה העולם נעלם, החלום נעלם, וגם תחושת ה"אני" נעלמת. ובכל זאת, איננו חדלים להתקיים. לכן מצב השינה העמוקה מגלה ש...הקיום עמוק יותר מן המחשבה.

4. טורייה (Turīya) נוכחות ערה: 

מצב התודעה הרביעי זה לא עוד מצב כמו השלושה האחרים אלא: הבסיס של כולם: מודעות טהורה שאינה תלויה בחושים או במחשבה גם כשהמצבים משתנים. 

טורייה אינה מצב במובן הרגיל. זו הטעות שחשוב להימנע ממנה. ערות, חלום ושינה עמוקה הם מצבים שבאים והולכים, אך הטורייה אינה באה ואינה הולכת. היא אינה "חוויה מיוחדת", חלום צלול (עוד נדון על כך בהמשך), טראנס! או התרגשות רוחנית! היא מה שנוכח כשהאדם ער, כשהוא חולם, וכשהוא בשינה עמוקה. אך היא אינה מוגבלת לאף אחד מהם. 

על פי הכתבים, טורייה היא המודעות במצבה הטהור: היא לא חיצונית ולא פנימית, והיא לא גם וגם, כי היא לא אובייקט לתפיסה, לא מחשבה, לא דימוי. ולכן אי אפשר ממש "לתאר" אותה. 

אולי אפשר רק להצביע עליה דרך שלילה על מה שהיא לא (תרגול שנקרא "נטי נטי"). ואולי להסביר בפשטות! טורייה אינה עוד חוויה בתוך ההכרה, אלא עצם המודעות שמאפשרת לחוויה להופיע. 

אז איך להבין את זה בפשטות: שלושת המצבים הראשונים, (ערות, חלום ושינה) הם מצבים משתנים, הטורייה היא מה שתמיד נוכח מאחוריהם. היא לא חוויה! אלא מצב שמאפשר לכל החוויות להופיע.

חשוב לציין: זה לא אומר שהערות או החלום הם שקר ורק הטורייה היא אמת (נושא שעוד נעמיק בו), זה יותר כמו להבין שכל מצב "נמוך" יותר נכלל בתוך מצב "גבוה" יותר...

כמו שהתעוררות מהחלום אינה "מוחקת" את החלום אלא מעמידה אותו בפרופורציה, כך ההתעוררות הרוחנית אינה מבטלת את העולם, אלא כוללת אותו בתוך ראייה רחבה יותר.

להתנסות מעשית בתרגול, מוזמנים למפגש היכרות! שלחו הודעה ✍️ או לחצו כאן!

בחזרה לדף הבית