קריה יוגה כתרגול תודעתי: מה באמת עושים בו?

איך מתרגלים קריה יוגה, ומה ההבדל בינה לבין יוגה רגילה?    

אז ראשית, מי שמגיע לתרגול קריה יוגה, לא חייב להיות בכלל אלוף עולם ביוגה! 

או במה שאנחנו מכירים כיוגה "רגילה" ("האטה יוגה"), שהיא אגב חלק בלתי נפרד מהקריה יוגה... 

מה שכן, ברור שאם אנחנו מתכוונים לקחת את הגוף ככלי על מנת להגיע למצב תודעתי גבוה יותר, אז כדאי לשכלל אותו 🙂 שיהיה פחות או יותר בריא וקצת גמיש, בכדי שלא יעסיק אותנו יותר מידיי תוך כדי התרגול התודעתי.

הכוונה בפשטות היא כזו: כשהגוף "צועק" לנו דרך כאב בגב או נוקשות בברכיים: "הצילו" אז כן זו בעיה, כי התודעה שלנו נשארת לכודה בקומה התחתונה עסוקה בכיבוי שריפות פיזיות במקום להמריא למעלה דרך עמוד השדרה. 

למרות זאת, חשוב לציין! היופי בקריה יוגה הוא שתמיד ניתן בצורה זו או אחרת לתרגל משהו ממנה, גם אם הפיזי מוגבל.

*לחקירה קצרה במקורות על קריה יוגה ניתן להיכנס לפוסט: אז מה זה קריה יוגה  לחקירה לגבי ההיסטוריה של היוגה, להיכנס לפוסט: ההיסטוריה של היוגה שורשים של אור. ולמי שרוצים להתנסות בפועל בקריה יוגה, מוזמנים להיכנס: ליצירת קשר.

וכבר מנקודה זו אפשר להתחיל לראות את ההבדל בין התרגול הבסיסי של היוגה, החשוב וההכרחי, לבין מה שמכונה לעיתים התרגול הגבוה יותר: קריה יוגה. ונפתח כאן תחום שלא כולם מכירים, אולי אפילו סוג של סוד. אך חשוב לציין שקריה יוגה היא למעשה האטה יוגה מהכתובים, רק מהשלבים הגבוהים שלה. זה לא נפרד 😃

כן יש מורים ומסורות מהעידן החדש יותר, שהפרידו בין תרגול הקריה יוגה להאטה יוגה, ובמובן מסוים זה היה מוצדק...

כי כך ניתן דגש אחר, עמוק יותר, לתרגול התודעתי. וזה היה חשוב.

אבל בגדול, קריה יוגה היא פשוט התרגול הגבוה יותר של היוגה...

והיא מיועדת למי שרוצים לתרגל יוגה לא רק כדי לשפר גמישות או בריאות, אלא כדי לחקור את ההכרה עצמה.

כמובן שבפועל, ברוב המקרים, התרגול כולל גם שיפור גופני ובריאותי, כי קריה יוגה תמיד כוללת בתוכה האטה יוגה (תנוחות ותרגילי נשימה), ומן הסתם… זה גם בריא 😉👍

בכל מקרה, ההבדל המשמעותי בין התרגולים הוא: בהתחלה בהאטה יוגה אנחנו בודקים איך הגוף מרגיש. ובקריה יוגה אנחנו בודקים מה קורה להכרה דרך הגוף והנשימה.

וכאן עולה השאלה המתבקשת: מה בעצם מכיל התרגול בקריה יוגה, ולמה חלקים ממנו נשמרים במסורות מסוימות כסודיים?

מסורות היוגה קיימות כבר אלפי שנים. אבל רק בשנים האחרונות, העולם לומד להכיר אותן, ולאט-לאט מתבהר העניין שכאשר אומרים את המילה "יוגה", אין מדובר בדיוק על עניין פיזי... ישנה כאן חוכמה אדירה אשר חופנת בתוכה סודות, הם סודות, לא משום שמישהו אינו רוצה לגלות אותם, אלא משום שכדי להבין אותם באמת, ההכרה חייבת להתנסות בהם ישירות. אלו אינם רעיונות תיאורטיים, אלא מצבים של תפיסה, קשב ונוכחות, שנפתחים דרך תרגול מעשי ומתמשך.

קריה יוגה כתרגול תודעתי, מה באמת עושים בו:

קריה יוגה, כתרגול תודעתי, מכוונת לא באמת לייצר חוויה מיוחדת, ולא "להרגיש משהו", אלא לארגן! מחדש את תנאי ההכרה כך שנוכל לתפוס מציאות מעודנת, פנימית ומדויקת יותר.

וכאן מתחילה ההבחנה האמיתית.

לא בין תנוחה גמישה אחת לאחרת, ולא בחיפוש אחר חוויה מיוחדת או נשגבת! (אחת הטעויות הנפוצות היא לחפש חוויה כזו, במיוחד כשמדובר באנרגיית הקונדליני המתעוררת), אלא בתרגול שעובד עם שורש התפיסה עצמה.

בפועל, התרגול בנוי מכמה מרכיבים שפועלים יחד:

נשימה מודעת ומדויקת בריכוז לאורך עמוד השדרה על הצ’אקרות (מלפנים ומאחור) יחד עם שימוש במודרות ובנדות. 

מודרות ובנדות: הן מחוות ונעילות פנימיות (לדוגמה של הסוגרים), פעולות קטנות ומדויקות המבוצעות לעיתים בתוך התנוחה (אסאנה ביוגה), שנועדו להשפיע ישירות על ההכרה. כ'נתבים' (Nadis: ערוצים פנימיים שדרכם זורמת הפראנה = אנרגיית החיים, בתוך הגוף) המכוונים את האנרגיה והקשב פנימה, ומאפשרים לייצב ולהעמיק את הריכוז בתרגול תוך כדי קשב יציב ומתמשך.

הנשימה כציר מרכזי: נשימה שמטרתה אינה רק הרפיה, ואינה רק הזרמת אנרגיה במובן הפופולרי, אלא נשימה כעוגן תודעתי. היא משמשת כגשר בין הגוף לבין ההכרה וכאמצעי לייצוב הקשב לאורך זמן. כאשר הנשימה הופכת מעודנת, שקטה וסדירה, גם הפעילות המנטלית מתחילה להאט.

הנשימה משמשת כגשר בין הגוף לבין ההכרה. וכאמצעי לייצוב הקשב לאורך זמן. כאשר הנשימה נהיית מעודנת, שקטה וסדירה, גם הפעילות המנטלית מתחילה להאט. 

הריכוז על הצ’אקרות: זהו אינו ריכוז דמיוני או רגשי, אלא מיקוד של הקשב לאורך עמוד השדרה, בתחנות מסוימות של מערכת העצבים. הצ’אקרות הן אזורי מפתח שבהם הגוף, הנשימה וההכרה נפגשים. הריכוז בהן מאפשר לתודעה להפסיק לנדוד החוצה אל החושים והסיפורים, ולהתכנס פנימה אל ציר אחד ברור.

ומה קורה בראש ובמוח תוך כדי התרגול?

במקום זרם מחשבות אסוציאטיבי, מקוטע ורועש (שלא בהכרח שמים לב אליו ביומיום), מתחיל להופיע רצף קשב אחיד יותר. הפעילות המנטלית אינה נעלמת, אך במשך הזמן היא מאבדת את האחיזה הרגשית והדרמטית שלה. מחשבות עולות ויורדות, אך אינן "סוחפות" את ההכרה.

התרגול אינו מבקש לייצר חוויות מיוחדות או אקסטזה. לעיתים חוויות כאלה מופיעות, אך הן אינן המטרה. המטרה היא יציבות תודעתית. מצב שבו ההכרה חדה ונוכחת, גם כאשר אין "משהו מיוחד" שקורה.

זו גם הסיבה שקריה יוגה מומלצת למי שמבקשים עומק ולא רק תחושה טובה. היא מתאימה למי שמרגישים שהבעיה אינה בגוף עצמו, אלא בעומס, בפיזור ובחוסר היכולת של ההכרה לנוח באמת.

אז בפועל מה שמתרחש בתרגול, האם יש תנוחות (אסאנות)? יש... אך המטרה היא לעורר דרכן את מרכזי האנרגיה בכדי להגיע למצב תודעתי גבוה, ולא בהכרח להישג פיזי.

וכאשר מדובר על החיים, שכן, עם הזמן, ההשפעה אינה נשארת רק על מזרן התרגול.

הקשב נעשה בהיר יותר גם ביום יום, התגובות פחות אוטומטיות, והיכולת לשהות במצבים מורכבים בלי להישאב אליהם משתפרת. לא מתוך שליטה, אלא מתוך בהירות.

זהו תרגול שמכוון לשורש. לא לשיפור נקודתי בלבד, אלא לשינוי איכותי בדרך שבה אנחנו תופסים, חווים ונמצאים בתוך המציאות.

לתגובות או לשאלות על התכנים ✍️ ולהזמנה לסדנה ולשיעורים החיים: ללחוץ כאן!

בחזרה לדף הבית