יוגה! מה באמת ההבדל בין אימון הגוף לאימון התודעה?
היוגה, במהותה אינה מערכת של תרגילים פיזיים. היא מצב תודעה אשר מתרחש מעבר לצורה (התנוחה)...
התנוחה (אסאנה) אינה המטרה היא המעבדה, האמצעי.
היא הכלי שבאמצעותו אנחנו חוקרים את עצמנו, התודעה, על המזרן. היוגה מייצרת לנו במכוון לעתים, תנאים של אתגר, אם זה פיזי נשימתי, מחשבתי, של יציבות ופתיחה... לא כדי להצליח בתנוחה, אלא כדי להתבונן בתגובה, בתפקודי ההכרה!
השאלה האמיתית אינה, כמה גמישים אנחנו, אלא, מה קורה בתודעה שלנו כאשר אנו נמצאים בתנוחה...
האם הנשימה נשארת יציבה?
האם אנו מסוגלים להישאר נוכחים עם התחושה, ואם עולות המחשבות, האם אנו עדים אליהן, או מתעוררים מידיי פעם להבחנה? (לאט לאט)...
לעתים תרגול יוגה אשר מתרחש בתנועה פשוטה אך נעשה במודעות מלאה! הוא תרגול יוגה עמוק הרבה יותר! מתנוחה מסובכת אשר נעשית עם הכרה פזורה.
ואפשר לקרוא כל ספר פילוסופי על יוגה, לשנן סוטרות בסנסקריט, ואולי להבין אינטלקטואלית את כל הרעיון של ה"איחוד" וה"שחרור".
אך יש דבר אחד שחשוב יותר מכל להבין! קריאה על כך ואף הבנה, אינה חוויית תרגול היוגה עצמה.
ידע שכלי זה לחשוב על השקט. יוגה היא להיות השקט!
אז מהו בעצם אותו "מצב תודעה"?
אז ניתן לתאר את זה כמצב של נוכחות מלאה. כמו בדוגמה הידועה, נניח, היכולת להתבונן במחשבות החולפות כמו בעננים בשמיים, מבלי להיאחז בהם. ולעתים תחושת איחוד, שבה הגבול בין הגוף, הנשימה והתודעה מיטשטשים.
וניתן לומר, שראשית, ברמה הבסיסית, מצב תודעה זה מתבטא בחיי היום יום, בידיעה, שאנחנו לא סך הדאגות, התפקידים או ההישגים.
אלא המרחב שבו כל אלה מתרחשים!
ובשלב ראשון, התרגול על המזרן הוא האימון והחיים הם היישום. ואחת המטרות היא לקחת את אותו מצב תודעה... גם אל תוך הרגעים המורכבים של היום יום. לנשום שם ולהיות!
אשמח לתגובות או לשאלות על התכנים ✍️ להזמנה לסדנה ולשיעורים חיים: ללחוץ כאן!
