Kriya Yoga סדהנה סדנה ☀️🌙

מהו אופן התרגול בשושלת שלנו ☀️🌙 אז לעיתים, מי שמביטים מבחוץ על התרגול שלנו עשויים לחשוב שאין שם הרבה תנועה...וזה נכון במובן מסוים. התרגול שלנו מבוסס על ריכוז ההכרה והאטה של תנודת המחשבה, לכן, בתחילתו כמעט ולא ניכרת תנועה חיצונית...אנו שוהים בהרפיה עמוקה, כדי לאסוף את הקשב אל הנשימה ואל תנועה פנימית יותר, שדרכה נוכל להתחבר לעמדת ה"צופה". תנוחות היוגה (האסנות) בתרגול ממוקדות מאוד, ועדינות כלפי חוץ, אך עמוקות, מחזקות ומשפיעות ישירות על המערכות הפנימיות, ובייחוד על מערכת העצבים. הגוף הפיזי הוא ביטוי חיצוני של ההכרה, והמערכת האנרגטית היא הרובד המעודן יותר. כאשר אנו פועלים במודעות, אנו לא רק מאזנים את הגוף אלא גם מעבירים עיסוי עדין להכרה עצמה. ביוגה, הגוף והנפש אינם ישויות נפרדות...אלא חלקים מתוך אותה חטיבת אנרגיה אחת. הזמנה לתרגול ישיר 💗 אז מומלץ שלא לצפות על השיעור מהצד שכן כדי להבין באמת את הפעולה הפנימית שמתרחשת, יש להיכנס אל תוך התרגול, לנשום אל תוך התנוחות, ולעבור את תהליך ה"קריה" תהליך הטיהור הפנימי. קשה לאמן את התודעה בלי לפתח תחילה קשב. התרגול הזה נועד בראש ובר...

  אז מה זה קריה יוגה ומה מקור התרגול הזה? רבים מכירים את אוטוביוגרפיה של יוגי, ספרו של פרמהנסה יוגאננדה, שהעניק שירות עצום לאנושות וחשף בפנינו סודות וחוויות חניכה עמוקות עם מורו הרוחני... ודרך סיפורו, הפך למורה דגול בדורנו, נושא את אורו להמונים.  אולם הקריה יוגה עצמה קדומה הרבה יותר, ואינה שייכת בלעדית לשושלת מסוימת. היא מוזכרת כבר בסוטרות של פטנג'לי כתרגול המשלב "טאפס" התמדה, נחישות, וחתירה פנימית בלתי מתפשרת...אך שורשיה נטועים אף עמוק יותר בכתבים עתיקים. המילה "קריה" עצמה פירושה "פעולה", ויש המכנים אותה יוגת הפעולה, אך לא מדובר בפעולה חיצונית, אלא בפעולה פנימית. אז מהי פעולה פנימית? בחיי היומיום, אנו פועלים באמצעות החושים והמחשבה, רואים, שומעים, מנתחים, מגיבים. זוהי פעולה מול האובייקטים שמחוצה לנו. אבל פעולה פנימית היא אחרת! היא מבוססת על קשב פנימי, על יכולת להבחין בתנודות המחשבה, ולראותן כפי שהן...תופעות חולפות. בתרגול הקריה, לדוגמה, אנו מפתחים את היכולת לזהות מחשבה ברגע שהיא עולה...וכאשר אנו מצליחים להתבונן בה כעל אובייקט, אנו משתחררים מהשפעתה ומטה...

מהי המערכת האנרגטית, מאיזה חומר היא עשויה 😉 והיכן היא נמצאת, האם היא בתוך בגוף!?  אז על פי ביאורים מהכתבים היוגיים, אנחנו לא רואים באמת את הצ'קרות או את המערכת האנרגטית...כמו שהעיניים לא רואות את הכוכבים באור היום. פשוט האור החיצוני חזק מדי. במשל זה...הכוכבים ☆ מייצגים את הצ'קרות 🧘‍♂️ ומה שמייצג את האור החיצוני שמסתיר את הכוכבים ~ זהו רעש ההכרה. אז מהי המערכת האנרגטית, מאיזה חומר היא עשויה 😉 והיכן היא נמצאת? אחת השגיאות הנפוצות שלעתים מתרחשות, זה לומר לדוגמה שמרכזי האנרגיה שלנו נמצאים בתוך הגוף. אז לא! המערכת האנרגטית והצ'קרות שנמצאות בהן, לא נמצאות בגוף הפיזי! הן נמצאות בשדה שבסנסרקיט נקרא "פראנה מאיה קושה". ולצורך העניין נפרט בקצרה: ע"פ הכתבים היוגיים, יש חמש מעטפות אשר מרכיבות אותנו, והן: אנא מאיה קושה:  אנא - זה אוכל, מאיה - זה אשליה, וקושה - זה מימד...כלומר, מעטפת זו היא החיצונית שלנו, החלק החיצוני של ההכרה והתפיסה, מה שנקרא, מימד האשליה של גוף האוכל. לאחריה מגיעה מעטפת מעודנת יותר, שלא נמצאת בגוף האוכל, אלא למעשה מפעילה אותו, אשר נקראת " פראנה מ...

לתפוס את המציאות על חם מתפשטת... כולנו מרגישים לעתים את הרגעים שבהם נדמה לנו שאנו נוגעים במשהו יוצא דופן...כמו ההרגשה שאין באמת זמן או שהוא כמו שעון מקולקל שלא פועל בדיוק בסדר לינארי 🕓🕣 או שהמקום שאנחנו נמצאים בו, לא כזה ברור ומובן מאליו.  לצערנו לרוב...זיהוי מעין זה מתרחש בעתות משבר, כמו חולי חלילה, או במצבי מציאות קיצוניים, כאשר כל מה שמסביב טיפה משתבש או משתנה... האדם מגלה את התפאורה של המציאות במערומיה, ובה השתקפות למשהו עמוק יותר, אשר אינו ניתן באמת למדידה...ובעיקר הוא מגלה, שמשהו כאן לא בסדר בהגדרות המציאות הרגילה...ושיש משהו ענק ועצום ממדים שמתחבא מאחורי הקלעים. הרי לא יתכן שעם ראש כזה ומוח כזה, נועדנו להסתכל כל היום על מסכים או לבהות... להזיז את הראש ימינה שמאלה, לזהות חפצים, מבלי לחקור מהי ישותנו הפנימית.  הרי כל הגדרה שננסה להיאחז בה, בסוף תתבהר כהשתקפות של דבר מה עמוק יותר, אשר אינו ניתן לאחיזה. החפץ שאנו מזהים, למעשה, הינו צורה במחשבה...ובמהותה צורה זו חלולה וחולפת...ולכן לעולם אנו לא באמת מרגישים מסופקים... אומרים חכמים, המהות אינה ניתנת להגדרה, ...

  מהיכן מתחיל האין סוף? אז באמת...אם בוחנים 🤔 את השאלה ברמה הלוגית, האין סוף, מעצם טבעו, אינו מתחיל. התחלה שייכת למה שיש לו גבול, קו התחלה וקו סיום. אבל אין סוף, בהגדרה, אינו תחום, ולכן לא יכול להיות לו "מקום התחלה". השאלה "מהיכן מתחיל האין סוף?" דומה לשאלה "היכן מסתיים המעגל?" היא מעוררת את ההכרה לשחרר את הרצון לאחוז בנקודת התחלה לינארית...למעשה 😉 ניתן לומר שזאת שאלת זן אשר עליה ניתן למדוט שנים רבות או להרהר...  ומזל שבבלוג זה אנו בוחנים את המציאות המדיטטיבית או התודעתית ולא דרך כלים חיצוניים כמו המדע, אלא דרך כלים פנימיים, כאשר העכבר לניסיונות הוא אנחנו חוקרים את תודעתנו דרך התרגול 💗 אז לגבי האין סוף, היכן הוא מתחיל? ☺️  אולי היכן שהוא נגמר...ואולי תשובות מתחכמות כאלו או אחרות, מבטאות את הרצון לדעת את הכל דרך השכל. אך כאשר תנוח הדעת מהניסיון להגדיר, להבין ולשלוט, יתכן שייפתח פתח לאין סוף מתוך פיתוח הקשב הפנימי. בכתבי היוגה מדברים על כך שהאין סוף הוא המצב המקורי "סאט צ'יט אננדה" דרגת קיום של תודעה טהורה: סאט - אמת, צ'יט - תפיסה, אננדה...

  כאשר אתה יוצא למסע...כדאי תמיד לבדוק שהקרקע מוצקה 🌴🌥 לכן חשוב שהרגליים והגוף יהיו מורגשים בכל צעד ונשימה.  במסע אתה לא חייב ללבוש ארשת פנים גם אם אתה נתקל במישהו...אתה חופשי ויכול ללכת הרחק, לבדוק אם יש זמן נוסף מבעד לדקות...לחקור את הכתמים שנמצאים בין דקויות. במסע...אתה זר ואינו מוכר, ואולי אתה מיותר, או שלא, אבל גם ככה אין כל כך למי... אתה חי ונושם בזכות עצמך, בלי דמות, בלי תעודת הוקרה וכותב את אשר בליבך. ואם מישהו ישאל אותך היכן אתה נמצא, תגיד שאתה נמצא בתוך הגוף. במסע אתה לא ממהר כי אין באמת לאן, ויום אחד אתה מגלה שבאמת לא הלכת לשום מקום...ובטח שלא לאיבוד. ולא משנה לכמה מסעות יצאת והרבה ראית... ושמעת אולי אפילו מאוזניים אחרות. אין לקחת את זה כמו שזה, או לחשוב שזה זה, כי אולי זה משהו אחר, אתה זר ואינו מוכר, חסר צורה הולך... ואם מישהו ישאל אותך היכן אתה נמצא, תגיד שאתה נמצא פה עכשיו, ושלא היית פה מעולם... כי רק עכשיו הגעת.

ככל שהמסע נמשך, אתה מוצא את עצמך עם פחות ופחות ציוד, מחשב כל משקל שיש עליך, זה אולי גם עניין של ניסיון או גיל...יתכן שבשלב מסוים, כל חייך עלולים להסתכם ב כ 14 קילו במזוודה, תיק יד קטן, בקבוק מים ומזרן ליוגה 🌷 והשאר נשארים הרחק מאחורי הפרשי השעות, השבועות השנים, במחסנים שונים ומשונים שמזמן כבר נטשת, במבטים של אלפי אנשים ותורים ארוכים שחלפת...ובסופו של יום ארוך אחד כאשר אתה משוטט בו זר במקום אחר...פותח דף חדש. ככל שהמסע נמשך, אתה מחשב איך להסיר ולקלף מעליך עוד ציוד...זרועות נאבקות לתפוס את המעקה בירידה מהמטוס, ואתה חושב על אילו רק יכולת להפחית עוד קצת מהמשקל, עוד פריט נוסף, עוד פיסת מידע, עוד מצרך עוד חפץ שנראה כל כך חיוני אשר בלעדיו כביכול לא היית יכול להתקיים. יום אחד אתה תצא למסע בלי כלום עליך, עירום לחלוטין, לא רחק היום מהמימד הזה ומה תביא איתך... ואתה חושב על זה בלילה🌜 כאשר אתה חוצה את כל החיים לפני שהאור נגלה בין ההרים בין שמיים זרועי כוכבים☆ מה תביא איתך... כאשר אתה יוצא למסע. גם המילים הכי יפות אינן יכולות לתאר את ההרגשה. ואז אתה רוצה להתנער ממשקל החפצים...ממשקל המילים, מהנתוני...

תמיד אומרים תזרום...אבל לא תמיד פשוט לתפוס את הזרימה•°``°• זה כמו שאתה מנסה לתפוס את הרוח 💨 אתה עף ומתפזר לכל עבר עם העלים היבשים, מתגלגל בדרכים, כל כך הרבה שנים, ואומרים לך תזרום... אבל לא תמיד אתה מרגיש את התנועה. אתה שט על פני האדמה מתפלש בעפר  מפרש את הצבעים לצורות ואז גם מנסה לתפוס אותן ☆◇•• והן בלתי נתפסות, כי במהות הן רק צורות והופכות אותך מפה לשם, אבל שם אתה לא קיים... גם אם נדמה לך שאתה שם הרחק מאחורי ההרים או מעבר לים שם למעלה בחלל ⭐ אתה תמיד כאן עכשיו. והרוח לא משאירה לך דבר, במיוחד כשיש סערה ~ למרות הכל אתה עדיין אתה, שט על פני האדמה ⛵ ואומרים לך תזרום...תתגלגל, תמשיך לחיות...אבל מזמן כבר עייפת, ואתה רק מפרש את הצבעים לצורות כותב את הזריחה שוקע בשקיעה ☆  ומעבר לכל החיים הימים והזמנים למרות הכל, קורה לפעמים שמתוך הפירוש אתה מתעורר פורש כנף 🕊 לא אתה לא זורם, אתה גם לא התנועה...למספר רגעים אתה מגלה שאתה 'נוכח' ובעיקר חופשי! [מלפרש°•]...

אומרים לאדם שצריך סובלנות.  סובלנות לחורפים ארוכים שיחלפו,  סובלנות לשרב שיעבור, סובלנות לאביב שיגיע עם הזמן,  לסוף השבוע הקרב, סובלנות עד שהשינוי יבוא מעצמו. ולעתים מוצא האדם את עצמו עומד בתור בסובלנות למשהו שיקרה... אבל כל המסיבות נגמרות, וכך גם כל המפגשים המרגשים ביותר. כל מה שקורה חולף כלעומת שבא, ולבסוף נשאר האדם עם הטעם לעוד. במהות אין רגע אחד שאינו מיוחד, וגם אין רגע אחד שהוא יוצא דופן... במהות ישנו רגע אחד אשר בו מתעוררת המודעות לנוכחות הפנימית.  כל השאר הינם גירויים חיצוניים שהאדם קולט מהצד החיצוני של התפיסה. במהות ישנו רגע אחד נצחי שבו מתגלה התפאורה, תפאורת האשליה של הזמן והמרחב, של הפירוש לצורה, וכל עוד החיפוש מבחוץ, מתפזרת המודעות להבלי העולם. המקום היחיד האמיתי שקיים, זה מבפנים...

רצה לחקור רצה להגות, ישב והגה... ישב שעתיים שלוש ובגופו אין תנודה,  ישב והרהר עד שמחשבתו נדדה. יצא להחזיר אותה. אמרה מחשבתו, לא תוכל לבטל, אין סיכוי, הראתה צורות, צבעים,  תמונות,  טעמים רעשים מימי קדם, זיכרונות, ולכל תמונה הרגשה. חשב, לפרק את כל המכונה הזאת  יהיה מעניין, כי מה יש לאחר שפורמים את  כל החיבורים, מה נשאר?  פורמים את הקשר שבין המראות הצלילים, הפירושים למילים. האור מאיר על השפה הזאת של העולם  וזה מחבר את תעתוע הממשיות, בסוף נשארת אולי הסקרנות. ישב ומסביבו היה העולם מתפרק לחלקיקים,  רוחות מלטפות,  אנשים ממהרים,  הדרכים נוסעות הרחק בין ההרים...

ככל שמנסים לתפוס את השמיים כך הם מתחמקים ♡ אדם רוצה וודאות, ולכן מרבית ימות חייו רודף אחר ביטחון, אדם רוצה לשמר את ההנאה, ולפי כך סובל כל כך. רודף אחר זהות אשר מתחמקת כמו השמיים אשר מתפזרים לכל עבר. בכל מקום בו הוא נע, אדם נאחז, מטולטל ברוח הסוחפת של הזמן שהוא מציב לעצמו. האם באמת ניתן לאגור, לאסוף ולקחת מפה משהו ולאן...הנה רצה במשהו רצה כל כך, והנה שוב צצים השינויים....השינויים המחוללים, המחלחלים בכל חומר ובשר ולפעמים נדמה לו שנותר חסר כל ברדת חשיכה. נדמה לו שלא הצליח לתפוס דבר... ואז מתגלים שוב השמיים, השמיים כאן, הם כאן מסביב בכל מקום. ככה זאת ההכרה הזאת שמנסה תמיד לתפוס מפה משהו, לאגור בעזרת החושים החיצוניים, במקום לזהות את המצב שקיים... שכל השמיים הללו  כ ו ל ם  כבר כאן ♡

אף אחד אינו רואה את המוות של עצמו, זה כמו אולי מצב שמביטים במראה ולא רואים את ההשתקפות, ללא זהות חיצונית, ויתכן שההרגשה היא כמו מסך ערפל או התבוננות מאלף עיניים אחרות. המוות משתקף מהחיים, ההזדהות לגוף הגשמי, אך אינו כי אם ריק מתון אשר אינו משתווה לדבר, על כן איננו יכולים לאמוד אותו מלבד אולי נפילה לשינה עמוקה בלתי מודעת או חלימה... ואכן יתכן שנרדמנו ליובלות, ואולי התעוררנו בחלום אחר ☺️ ואולי הסתובבנו במעגלים סביב איזה מקדש טיבטי 😉 איזה כמה שנים בנפאל ⛩️ האם באמת אנו זוכרים את עצמנו, מעבר לדמות הזאת שאנו מגלמים, מעבר ליריעות הבדים הבגדים והלבושים, האם אנו זוכרים באמת שאנו נושמים! האם כאשר הגוף הזה יתכלה, האם נזכור את עצמנו, מהיכן באנו ולהיכן אנו הולכים? 💗

על האושר שכבר קיים! ☀️ אז יש איזה משל כזה שמספר (בערך) על מישהו...שבמקרה זכה!!! בזכייה גדולה של כסף 💰...ובעודו רץ רץ רץ לאסוף את השלל...  הוא נתקל באותם האנשים מהאתמול, ואולי בדברים הקטנים והמעצבנים שבימים אחרים היו מוציאים אותו מדעתו...אבל היום, כאשר הוא רץ בשדרה צוהל משמחה בעקבות הזכייה, המכשולים לא הפריעו לו כלל... לא הכלב הנושך שתמיד נובח עליו מאחורי גדר 🐕...ולא גרושתו שתחיה, שמתקשרת אליו עשרות פעמים ביום...או המבע המעצבן של השומר בחניון 🤓 כי עניין הזכייה הפך את חייו, לפחות לעת עתה, לגן עדן 🌴  עניין הגישה השתנה!!! והוא רואה את האור ✨️ בכל דבר, הוא רואה את האושר!  וגם אם זכה או לא זכה! כי הרי גם כסף כמו הרבה דברים רבים בחיים שאולי לפעמים שוכחים, זה לא בדיוק המטרה, כי אם אמצעי להשיג מטרה! מטרה שלרוב היא בדיוק להשיג את האושר הזה! הוא מרגיש מאושר עכשיו...כאשר הוא רץ בשדרה, כי נאמר לו שזכה בזכייה!... אז המשל אומר, למה בעצם אנו צריכים אמצעי או סיבה אם מלכתחילה האושר הזה כבר קיים עכשיו, למה לא לשנות את הגישה ולהרגיש את השמחה שבזכייה מבלי להיות תלויים בדבר?... נקודה למחשב...

האם מישהו יכול להתחבר לרגע להכרה האוניברסלית? להלא מיינד מה שנקרא ל everywhere 🪐⭐ מסבירים שההכרה היא כמו טייפ רקורדר, כאילו מקליטה ללא הרף תמונות. מהרגע שמגיעים לכאן ועד הרגע שעוזבים...מה שקיימת זאת רק ההוויה! וכל השאר זה תמונות 🏞  תמונות ממצבים שונים, תמונות וצילומים מסרטים ישנים. תמונות מהגן, תמונה מהפעם הראשונה שרכבת על אופניים 🚲 תמונה שאתה עצוב, תמונה שאתה שמח...תמונה ממקום אחר רחוק שפעם הצטלמת משם □🧖‍♂️ תמונות על גבי תמונות, תמונות מחלומות 🌜 תמונות שאנו אוגרים במוח. תמונה מסודרת וכנה עם מסגרת למציאות. או מה שהוחלט כמוחלט בידי האנושות. אבל מסתבר שהחיים הם לא תמונה, וכמה שננסה למסגר אותם מה שיישאר באמת בידינו זאת המסגרת 🪟 עצמה. התמונה שנדמה לנו שאנו חיים בה היא אשליה משתנה ובלתי נתפסת ~... אמר פעם חכם אחד, כמו חלום, ננסה לתפוס את האור בידיים, ננסה לאסוף כוכבים☆ מהשמיים, ננסה לדמיין את העולם 🌍 ונגלה עוד תמונה בראש. וככה זה כל מה שיש לנו וכל מה שאנו זוכרים! ערמות על גבי ערמות של תמונות, מחסנים.... ננסה למדוט על הצורה ◇•☆• על התמונה שאנו חשים בה את עצמנו ואת המציאות. להתבונן...

לעתים נדמה שלא יצאת מהשכונה אשר בה גדלת, מהמקום בו צפית מהחלון על ההרים, על הגינה עם הספסל האדום... על האור הזך שעלה בבקרים 🌟☆  והייתה זו הבטחה גדולה לעתיד מזהיר, ורוח 🌪 שסחפה לפינות הנפש לחפש את השיאים, שחלפו מהר מאוד בחיים אשר לקחו אותך למסעות ותלאות. וראית דרכים ארוכות אשר הצטלבו לדרך אחת בה הלכת, ועולם שניסה שוב ושוב להחזיר את השגרה ואת הזמן המדוד 🕣◇°• ולעתים נדמה שחלפו עידנים ושאולי נשכחת, צופה מאותו חלון, מתמזג עם הרקע ~ ואז אתה מגלה שכל מה שקרה, זה שחלמת. ומעבר לנוסטלגיה ומעבר לעצב ולרגשות, אתה קיים! ואין לזה ערך באמת או משמעות! מלבד העובדה שאתה לא הנוף מהחלון ואתה לא באמת הרקע של החיים או של מה שקורה... אתה הצופה, חוקר התודעה וההכרה, וכאשר נפתח החלון הפנימי מתגלה המיסתורין עצום הממדים של מה שאת/ה באמת.