מהות הסבל | פילוסופיית היוגה
כיצד נולד הסבל, השתקפות הפורושה בפרקריטי 🌱
במסגרת פילוסופיית הסאנקיה חלק ג':
אז לאחר שנגענו מעט בחקירה של מהם התודעה הנצחית והחומר המשתנה, אנו מגיעים כעת למפגש ביניהם, ומה למעשה הוא מוליד.
בפוסטים הקודמים חקרנו את המשמעות של מהו המצב התודעתי לעומת המצב הפיזי מנטלי. ניסינו להבין את מהות המחשבה ביחס לאובייקטים מסביב. ובעזרת כתבי הסאנקיה, (לתקציר מהיכן מגיעה פילוסופיית הסאנקיה, כנסו: לההיסטוריה של היוגה) גילנו שלמשל החומר שממנו עשוי כיסא 🪑 במהותו הוא אותו החומר שממנה עשויה המחשבה.
קישור לפוסט הקודם:
אז לפני שניגש לפסוק הראשון של ה"סאנקיה קאריקה" אשר מדבר על שלושת גורמי הסבל 😳 הראשוניים (Duḥkha Traya), נעשה קודם חזרה כללית על ההגדרות של הפורושה והפרקריטי:
הפורושה (Puruṣha) הינו המודעות הטהורה; הוא לא נולד, לא מת, ולא משתנה. הוא אינו פועל, אינו מתפתח, אינו "עושה"... הוא רק עד, עד להתרחשויות, עד לתנועה של הפרקריטי. פטנג'לי (יוגה סוטרה) קורא לפורושה Draṣṭā כלומר: "הרואה", והסאנקיה אומרת שהוא חסר פעולה, חסר שינוי, נצחי ומודע!
בניגוד אליו, הפרקריטי (Prakṛti) היא עקרון השינוי, השורש של כל צורות החומר, המחשבה והאנרגיה. והיא מורכבת משלושת המצבים בטבע... הגונות: סאטווה (אור), ראג'ס (תנועה), וטמאס (חושך) (פירוט בהמשך), ונמצאת בתנועה מתמדת.
היא אינה נצחית במובן של "בלתי משתנה" כמו הפורושה, אך היא נצחית במובן מחזורי! בכך שאינה נעלמת, אלא יכולה לעבור מהתגלמות (Vyakta), לאי התגלמות (Avyakta) מצב של חומר ללא התגלמות.
כדי להבין מצב של חומר ללא התגלמות (Avyakta): ניתן לקחת לדוגמה זכוכית שהתנפצה. ואולי אותה זכוכית, הייתה לפני זה מראה, או כוס קפה 😉☕️. על כל פנים, ברגע שהתנפצה,
היא איבדה את משמעות הצורה שגילמה, או את האובייקט ששירת אותה, וחזרה להיות חומר זכוכית בלבד. ואולי במצב צבירה אחר, תהפוך מזכוכית חזרה לחול.
ומה הכוונה שהחומר נצחי וממשיך להתקיים, כי גם כאשר הוא כבר לא Vyakta, או איזשהו חפץ מוגדר או ברור, שאנו יודעים להבחין בו ע"י ההכרה בהתאם לשימושו, הוא הופך משהו אחר, החומר אינו נעלם. הוא פשוט משתנה.
💧 ההשתקפות והולדת הסבל:
אז, כל עוד הפורושה והפרקריטי מנותקים, אין תופעה, אין יצירה ואין שינוי. למעשה, בשלב זה, הכל שלם ושרוי בשיווי משקל מוחלט בין שלושת מצבי הטבע (הגונות)... האיזון קיים, אך אין מודעות.
המודעות מתרחשת רק כאשר נוצר חוסר האיזון, כאשר הפורושה מתחיל להשתקף בפרקריטי ~
זה לא איחוד ממשי, אלא מצב של הימצאות משותפת הגורם להארת הפרקריטי.
הפורושה, בהיותו אור טהור, "מאיר" את הפרקריטי, ומכאן נולדת הטעיה בתפיסת התודעה.
ההארה הזו גורמת לפרקריטי (לחומר הפעיל) להתעורר ולקבל תחושת מודעות, פעולה וחוויה.
ואז למעשה ברגע שמתחילה המודעות, מתחיל הסבל.
פשוט, המודעות מנסה כל הזמן לתפוס את האור (ההנאה, או הזהות הפנימית) אך לא בכלים הנכונים, ומוצאת סיפוק רגעי אשר בא לביטוי ע"י האובייקטים, אך לאחר זמן מה שוב מתחמק האור הזה, כי האובייקטים (וזה כולל גם רגשות, מחשבות) הם תוצר של ההכרה עצמה אשר מגדירה אותם.
חלק מהתפתחות המודעות, זה לחצות דרך הסבל של ההתעוררות הזאת, אילו הכול היה נשאר מאוזן ושלם, לא היה מתרחש דבר.
בורות והזדהות (Avidyā):
אז ההשתקפות הזאת גורמת להזדהות ונוצרת בורות (Avidyā) שהיא בלבול (כחלק מההתפתחות) מוחלט בין העד הפורושה, הנצחי, לבין הנצפה, פרקריטי, החומר המחשבות וההכרה.
ה"אני" שאנו חווים, האגו, הרצונות, והאישיות... איננו הפורושה הטהור, אלא תערובת בין הניצוץ שבאישי מהנצחי (העצמיות שמורגשת בכולנו) ובין חומר ההכרה, הפרקריטי, המשתנה ונצמד לחושים ולאובייקטים הנתפסים.
כמטפורה, ניתן לדמיין זאת כך:
כאשר אור הפורושה (העד המתבונן) נופל על אגם הפרקריטי. האגם (החומר) מתחיל להבריק ולהזדהות כאילו הוא עצמו האור, בעוד שהאור האמיתי בכלל, בדוגמה הזאת, נמצא בשמיים.
אז מהם גורמי הסבל אשר מצוינים בפסוק הראשון ב סאנקיה קריקה. כתבים שנכתבו ע"י המחבר: אישְוַרַה קרישְׁנַה (Īśvarakṛṣṇa), פילוסוף הודי שחי כנראה במאות ה 4-5 לספירה.
והוא היה תלמיד תלמידו של קפילה, הנחשב למייסד המסורת הסאנקית הקדומה.
גורמי הסבל (Duḥkha) נולדים כתוצאה מהזדהות מוטעית, אי נוחות, כאב, או מצב של חוסר שביעות רצון.
בסאנקיה קאריקה, אישוורה קרישנה פותח את הטקסט שלו בשלושת סוגי הסבל:
duḥkha-trayā-abhighātāt-jijñāsā tat-abhighātake hetau | dṛṣṭe sā-apārthā cet na-ekānta-atyantataḥ abhāvāt ||
פירוש המושגים:
duḥkha: סבל, כאב או אי־נוחות.
trayā: הספרה שלוש (שלושת סוגי הסבל: פנימי, חיצוני, על טבעי).
abhighātāt: מהתקפה, פגיעה או השפעה מזיקה.
jijñāsā: חקירה, רצון לדעת או סקרנות פילוסופית.
tat: הוא (מתייחס לסבל הנ"ל).
abhighātake: מסיר (האמצעי או הגורם המפחית).
hetau: סיבה, גורם או אמצעי.
dṛṣṭe: נראה (גלוי לעין או נחווה כאמצעי).
sā: היא (מתייחס לחקירה - jijñāsā).
apārthā: מיותרת (חסרת תועלת או לא הכרחית).
cet: אם.
na: לא.
ekānta: מוחלט (סופי או חסר תנאי).
atyantataḥ: נצחי (בלתי־פוסק או קבוע לנצח).
abhāvāt: מחסרון / בגלל היעדר.
שלושת סוגי הסבל:
1. סבל פנימי: כאב גופני (מחלות, פציעות) וכאב מנטלי (חרדה, תשוקה, פחד וכדומה). נובעים מהגוף והנפש שלנו, שהם תוצרים של הפרקריטי.
2. סבל חיצוני: כאב הנגרם על ידי יצורים חיים אחרים (בני אדם, חיות, חרקים).
3. סבל על טבעי/שמימי: כאב הנגרם על ידי כוחות הטבע (רעידות אדמה, שיטפונות, מזג אוויר קיצוני).
מהות הסבל: הסבל אינו גזירת גורל אלא תכונה מולדת של החומר המשתנה. ומאחר שהפרקריטי מורכבת משלוש הגונות (מצבי הטבע, סאטווה: אור, ראג'ס: תנועה, טאמאס: חושך), היא לעולם לא יכולה להישאר במצב של שלווה מוחלטת בשווי משקל בין הגונות.
הראג'ס (תשוקה ופעולה) גורם לאי שקט ומתח.
הטאמאס (חושך) גורם לדיכאון, חוסר תנועה ובורות.
וכל עוד ה"פורושה" (בתור ניצוץ המודעות שהתעורר, במקרה הזה, בהתייחסות לאדם) מזדהה עם תוצרי הפרקריטי האלה (הגוף, המחשבה והרגשות), בעל כורחו, הוא משתתף בריקוד המשתנה של הגונות, ולכן סופג את הסבל באופן בלתי נמנע.
הבנת שלושת סוגי הסבל הללו (Duḥkha Traya) היא הצעד הראשון לשחרור, שכן היא מבהירה מדוע האמצעים הארציים, האובייקטים, אינם יכולים להביא לשחרור ולתודעה הנצחית.
לפרטים לגבי הסדנה והשיעורים החיים 🌱 לחצו: כאן
