ההיסטוריה של היוגה: שורשים של אור
היוגה המודרנית, על שלל התנוחות והתרגולים הפיזיים שלה, היא רק ניצן, פרח אחרון שצמח על עץ עתיק שורשים. בכדי להבין את היוגה לעומק, יש להקשיב לאדמה שממנה עלתה...
לפני כתבים ושיטות, בני האדם חיו בקשר עמוק למחזורי הטבע. ומתוך פשטות חיים זו, בצפון הודו, החלה להתגבש התרבות הרוחנית הוודית, תרבות של הקשבה, טקסים ושאלות קיומיות.
תחנות מרכזיות במסע ההיסטורי של היוגה:
* התקופה הוודית (1500–500 לפנה״ס):
הוודות, ובמיוחד הריג־וודה, היו אוספי שירה מקודשים שהועברו בעל-פה. וכאן נולדו מושגים כמו "רטה" (חוק טבע וסדר קוסמי) והבנת הקשר בין האדם לבריאה. זו הייתה תחילת החיפוש אחר אמת קיומית, עוד לפני פילוסופיה שיטתית.
* האופנישדות (800–200 לפנה״ס):
וכאן כבר הופיעה השאיפה לשחרור מ"סמסרה" (מעגל הלידה והמוות), ונוסחו הרעיונות המרכזיים של "אטמן" (האני הפנימי) ו"ברהמן" (המציאות העליונה). תחילתה של הפילוסופיה לחקירה ישירה של העצמי והיקום.
הדרשנות: מסגרות פילוסופיות להבנת המציאות.
עם הזמן, החשיבה הפילוסופית התגבשה למערכות שיטתיות הנקראות "דרשנות" שפירושן "נקודת מבט". כל דרשנה מציעה מבט שלם על המציאות, יחד עם כלים לחקירה ותרגול.
שש הדרשנות האורתודוקסיות (Āstika) המקבלות את סמכות הוודות:
* ניאיה (Nyāya): תורת ההיגיון והאפיסטמולוגיה (תורת ההכרה). הניאיה מציעה מערכת מפורטת של כלים לוגיים ומתודולוגיות להוכחה, שמטרתם להבין את המציאות באופן מדויק ולמנוע טעות תפיסתית וקוגניטיבית. היא מתמקדת בדרכי הידיעה הנכונות (פראמנה).
* סאנקיה (Sāṅkhya): אחת הפילוסופיות הדומיננטיות והמשפיעות ביותר, המציגה הבחנה דואליסטית עמוקה בין פורושה (Puruṣa) התודעה הטהורה, הנשמה, שאינה פועלת ורק עדה; לבין פראקריטי (Prakṛti) הטבע, החומר, האנרגיה הפועלת, המכילה את כל התופעות הפיזיות והנפשיות. הסאנקיה מתארת את השתלשלות ההוויה ממצב של שקט מוחלט של פראקריטי ופורושה נפרדים, ועד לריבוי תופעות העולם, דרך שלבים אבולוציוניים.
* יוגה (Yoga): הדרשנה המעשית והיישומית, המבוססת על העקרונות התאורטיים של הסאנקיה. היא מציעה נתיב שיטתי ומעשי להשגת שחרור (מוקשה) באמצעות שליטה על תנודות התודעה. שיטת היוגה הוגדרה באופן קלאסי ב"יוגה סוטרה" של פטנג'לי, המפרטת את שמונת איברי היוגה.
* מימאמסה (Mīmāṃsā): פילוסופיה המתמקדת בפרשנות מדויקת של הוודות, ובמיוחד בחלקים הנוגעים לפולחנים (קארמה קאנדה). היא שמה דגש עצום על כוחם של טקסים מדויקים, מנטרות וקורבנות לשמר ולקיים את הסדר הקוסמי (דהרמה) ולהשיג תוצאות בעולם הזה ובעולם הבא.
* ודאנטה (Vedānta): "סיום הוודות" או "מהות הוודות". זוהי דרשנה רחבה ומגוונת, העוסקת בעיקר בחלק הפילוסופי של הוודות (האופנישדות). היא חוקרת את מהות הברהמן והאטמן, כאשר הזרם המפורסם ביותר הוא האדוויטה ודאנטה (Advaita Vedānta), הדוגל באי־שניות מוחלטת, ומבקש לראות את הכול כברהמן אחד נצחי, אינסופי, מעבר לשמות וצורות, כאשר העולם הנתפס הוא למעשה אשליה (מאיה).
שלוש הדרשנות הלא־אורתודוקסיות (Nāstika) שאינן מקבלות את סמכות הוודות:
* ג'ייניזם (Jainism): דת ופילוסופיה עתיקה, שייסודותיה מיוחסים למאהאווירה. הג'ייניזם דוגל באי־אלימות מוחלטת (אהימסה) כלפי כל יצור חי, בטוהר, באמת, באי־גניבה ובשליטה עצמית קיצונית (ריסון עצמי) כדרך להשגת שחרור הנפש (ג'יבה) מכבלי החומר (קארמה).
* צ'ארווקה (Cārvāka): זרם חומרני וסקפטי שדחה את כל עקרונות הרוחניות ההודית המסורתית, קארמה, לידה מחדש, קיום אלוהי או עולם שמעבר. הפילוסופיה של הצ'ארווקה קבעה שאין עולם שמעבר למה שהחושים תופסים באופן ישיר, ושהאדם צריך לחיות מתוך הנאה מבוקרת (לא בהכרח הדוניזם פרוע), תבונה, ואי־פחד מהמוות, שכן עם מות הגוף מסתיימת כל קיום.
פטנג'לי והיוגה סוטרה הגדרת הנתיב:
פטנג'לי מהרישי (בסביבות המאה ה-2 לספירה) ארגן וקידד את עקרונות היוגה ב"יוגה סוטרה". הוא העניק לה מסגרת ברורה בת שמונה "איברים" (אשטנגה יוגה):
* ימה, ניאמה: עקרונות מוסריים, חיצוניים ביחס לעולם, ופנימיים (כגון חשבונות פנימיים).
* פראניאמה: שליטה בנשימה בנפש ובהכרה. והרחבת הפראנה (אנרגיית החיים) באמצעות טכניקות נשימה מבוקרות.
* פראטיהרה: כינוס החושים פנימה. נסיגתם מאובייקטים חיצוניים, מה שמאפשר ריכוז פנימי.
* דהארנה: ריכוז. קיבוע התודעה על נקודה או אובייקט אחד.
* דיאנה: מדיטציה. זרימה רציפה, free flow ללא הפרעות.
* סמאדהי: התמזגות, מצב של אחדות עמוקה, טרנסצנדנטלית, שבה התודעה מתאחדת עם אובייקט המדיטציה או עם העצמי הטהור.
התפתחויות מאוחרות: גוונים חדשים ליוגה...
לאורך הדורות נוספו ליוגה זרמים ופרשנויות חדשות...
בהקטי יוגה (Bhakti Yoga): רעיונות של מסירות ואהבה לאלוהות קיימים כבר בכתבים קדומים מאוד, אפילו בוודות ובאופנישדות. הבהגווד גיטה (בערך 300 לפנה"ס עד 200 לספירה) כבר מתארת את בהקטי כנתיב עצמאי לשחרור.
הטנטרה (Tantra): עסקה בערוצים אנרגטיים (נאדיס, צ'אקרות) ובשחרור דרך חיבור בין גוף לרוח, והיוותה בסיס להתפתחות ההאטה יוגה. החלה להתפתח כזרם משמעותי במאות הראשונות לספירה (בערך מהמאה ה-5 לספירה ואילך), והגיעה לשיאה בין המאה ה-7 למאה ה-12. היא מוכרת כ"מהפכה" בתפיסה הרוחנית ששילבה היבטים כמו שימוש במנטרות, מודרות, צ'אקרות, והתמקדות באלוהות הנשית (שאקטי). רעיונות רבים מן הטנטרה חדרו גם לזרמים אחרים.
קריה יוגה (Kriyā Yoga): שיטה הנחשבת דיסקרטית, הפועלת דרך נשימה, ריכוז ותנועה עדינה של אנרגיה פנימית, לשם טיהור עמוק והאצת ההתפתחות הרוחנית. קריה יוגה מיישמת ומרחיבה עקרונות וטכניקות שמקורם בגישות טנטריות, כחלק מנתיב הראג'ה יוגה (כפי שמובא ב"יוגה סוטרה" של פטנג'לי). רבות מהקריות (התרגולים) הן יישומים מעודנים של פראניאמה, דהארנה ודיאנה...בדרכים מעמיקות ורב־שכבתיות.
*נמשיך לדון ולהרחיב בפוסט הבא.
אשמח לתגובות או לשאלות על התכנים ✍️ להזמנה לסדנה ולשיעורים חיים: ללחוץ כאן!
